פרשת וישלח

כוחם של מסרים סמויים
"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו" (ל"ב, ד')
יעקב שלח מלאכים של ממש- מדוע, והרי לא היו חסרים לו אנשים?
ידועה המשנה באבות האומרת: "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע…" ומדוע הרי זו רק שכנות ותו לא? אלא כאן מלמדת אותנו המשנה על השפעתה השלילית של הפרסומת הסמויה המשפיעה על התת-מודע, שהרי עין האדם ומוחו קולטים מסרים סמויים וכדומה… והמתגורר ליד אדם רע או היושב בחברת אנשים רעים (ובמושב לצים לא ישב) וכדומה ירצה או לא, הוא יושפע מהם וממעשיהם וסופו "להתקלקל" ולכן יעקב שהכיר את אחיו וידע שהוא עשו חשש לשלוח בני אדם, שהרי בני אדם מושפעים הם… לכן שלח מלאכים.
מעניין לעניין באותו עניין, כפי שראינו בפרשת תולדות, שעוד בהיות יעקב ועשו בבטן אמם בקש יעקב לצאת ושאלנו בפר' תולדות מילא עשו מפרכס לצאת שהרי עשו איש העולם הזה מה יש לו לחפש בבטן, אבל יעקב שלמד בבטן אמו את כל התורה כולה מפיו של מלאך מדוע הוא מפרכס לצאת והתשובה: "הרחק משכן רע"- אפילו הוא אחיך ואפילו אתה יושב ולומד עם מלאך. אם השכן, החברה רעה אתה עלול להיות מושפע…
איזהו חכם הלומד מכל אדם
"עם לבן גרתי" (ל"ב, ה')
אומר רש"י: "ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים".
וכפי שאמרנו בפר' ויצא שיעקב התעכב 14 שנה בבית מדרשם של שם ועבר כי ידע שלבן לא יסכים לתת לו את בנותיו, אלא כאשר יקבל עבור זאת מתנה גדולה, והיות שנתן יעקב לאליפז כל רכושו כדי שלא יהרגנו, על כן לא נשאר לו מה לתת ללבן כדי שייתן לו את בנותיו לנשים, והבין שכדי לשאת אותן יהיה מוכרח לעבוד אצל לבן עבודה רבה ולשהות בביתו תקופה ארוכה ועוד שידע שבית לבן מלא בטומאת עבודה זרה ופחד יעקב שלא יוכל לעמוד נגד טומאה רבה שכזו אלא בזכות ובכח קדושת התורה ולכן כהכנה לכל ההתמודדות הצפויה לו הלך לבית מדרשם של שם ועבר ולמד בהתמדה 14 שנה ולא ישן וכו'… ואחרי לימוד כזה, אף אם יצטרך להיות אצל לבן מס' שנים תגן עליו התורה שלא ינזק.
וכאן באה השאלה: מה פשר דברי רש"י: "ולא למדתי ממעשיו הרעים", והרי כפי שאמרנו לעיל יעקב עשה הכנה של 14 שנה שתגן עליו שלא יושפע וילמד ממעשיו הרעים של לבן?
אלא כוונת יעקב במילים הללו היא לא למדתי מלבן את מידת ההתלהבות שהייתה לו במעשיו הרעים- שהיה לי ללמוד ממנו איך לעבוד את ה' בהתלהבות, כמו שנאמר: " איזהו חכם הלומד מכל אדם"- מכל אדם אפשר ללמוד משהו, בכל אחד יש משהו חיובי שניתן ללמוד ממנו- להוציא יקר מזולל, ועל זה התאונן יעקב. גם ברמאי גדול כלבן היה דבר חיובי: מידת התלהבות ומסירות גדולה בעבודה זרה ובמעשים רעים שעשה ועל זה כאב ליעקב: איך לא למדתי ממעשיו הרעים אותם עשה בהתלהבות, את מידת ההתלהבות בעבודת ה'?
"הסוד"
"ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך… וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אותו שם" (ל"ב, כ"ז-ל')
יעקב אבינו ע"ה נאבק עם המלאך, כמו שכתוב: "ויאבק איש עמו (מי היה אותו מלאך? אומרים חז"ל שרו של עשו היה- הוא היצר הרע הוא מלאך המוות הוא השטן) עד עלות השחר"- וכאשר נצח יעקב את אותו מלאך סרב יעקב לשחררו.
המלאך בקש מיעקב רשות ללכת- "שלחני"- אך יעקב מסרב ואומר לו: "לא אשלחך כי אם ברכתני".
שואל אותו המלאך: "מה שמך"?
ויעקב עונה לו: "שמי 'יעקב'".
אח"כ פונה יעקב למלאך ושואל לשמו: "וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך".
והמלאך עונה לו: "למה זה תשאל לשמי והוא פלאי"- איני יכול לגלות לך את שמי כי הוא פלאי- זה פלא גדול אותו לא תבין.
והתשובה לא ברורה כלל: והרי עקב היה יותר גדול מהמלאכים וודאי יכול היה להבין בשמותיהם?
תשובה לשאלה זו נמצאת בספרי הקדמונים של הקבלה- "למה זה תשאל לשמי" ארבע מילים אלו היו למעשה שמו של המלאך!
והוא פלאי- וזה סוד הפלא, סוד הקסם שלי.
והדברים יובנו עפ"י משל:
כפרי אחד שמעולם לא יצא את הכפר, הגיע באחד הימים לעיר הגדולה, הסתובב ברחובותיה, הביט בחלונות הראוה וכך העביר את רוב היום. בבואו לחזור לביתו עבר ליד קולנוע. הכפרי שמימיו לא ראה קולנוע ולא ידע מה זה החל להתעניין והנה רואה הוא מרחוק אנשים רבים יושבים על כסאות ותמונות מרצדות על הקיר הפלא ופלא. מיד קנה מיודענו כרטיס על מנת לראות את הפלא מקרוב.
נכנס הכפרי לאולם והביט סביבו: באולם שרר חושך מוחלט ועל הקיר נראו תמונות של אנשים עומדים ויושבים הולכים וכו'… ממש הפלא ופלא.
הכפרי אשר ראייתו לא שפרה עליו ואשר עמד מרחוק לא יכול עוד לאמץ את עיניו ולראות את הנעשה על הקיר למרות מאמציו. מה עשה?
בכיסו היה לו פנס גדול, מיהר הכפרי והוציאו, הדליק אותו והאיר על הקיר, "כשיש אור רואים יותר טוב", הרהר בליבו.
צעקות זעם נשמעו מכל קצוות האולם: "מה זה, הלו, השתגעת, כבה מיד את האור, שוטה שכמותך… וכמעט האירוע הסתיים באסון…
מה קרה?- קיר חלק לא תמונות ולא כלום, הכל נעלם.
והכפרי בשלו מה קרה, מה עשיתי? סך הכל רציתי לראות טוב יותר, גם לי מגיע לראות, גם אני קניתי כרטיס ושילמתי את מלוא המחיר- הוא לא הבין.
אדם חכם שישב שם והבין במה מדובר ושאין לכפרי מיודענו כוונות רעות, נגש אליו והסביר לו: "אינך יודע מה עוללת כבה מיד את הפנס כי כאן רואים רק כשיושבים בחושך- כשיש אור לא רואים כלום".
הם רוצים דווקא את החושך- רק כך הם נהנים!
זה היה הסוד של המלאך שנלחם עם יעקב- רק בחושך הוא שולט ולכן כאשר עלה עמוד השחר והאור עמד לצאת בקש רשות לילך כדי שסודו לא יתגלה.
למעשה כאן מגלה לנו יעקב אבינו ע"ה את סוד הצלחתו של היצר הרע כדרך המנצחים בקרב אשר לוקחים שבויים ומוציאים מהם מידע אף יעקב בנצחו את המלאך הוציא ממנו מידע חשוב זה- כיצד מושך אתה את כל העולם אחריך אנשים חכמים, עשירים וכו'… נופלים בפח שטומן להם היצר כיצד? זו היתה שאלת יעקב- "הגידה נא שמך"- שמך= מהותך.
על זה השיב לו המלאך: "למה זה תשאל לשמי"- דברים לא ברורים, חושך וזהו: "והוא פלאי"- זה סוד הקסם שלי.
והרוצה לנצח את היצר הרע כל מה שהוא צריך זה מעט אור, כמו שנאמר: "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" ואין אור אלא תורה "כי נר מצווה ותורה 'אור'"- ורק המאור שבה מחזירו למוטב…
"איזהו חכם הרואה את הנולד"
"וירא יעקב מאד ויצר לו" (ל"ב, ח')
מה פשר הכפילות "וירא"- "ויצר"?
אומר האורח חיים הקדוש: יעקב נתקף במורא, אך מיד התחרט על כך וצר היה לו, הכיצד נתיירא מפני מישהו חוץ מה' יתברך…
ורש"י מפרש: ויצר לו אם יהרוג את האחרים.
אמרו חכמינו על נירון קיסר, שהיה ממלכי אדום ונתגייר ויצא ממנו ר' מאיר (גיטין נ"ז) וכידוע נקרא ר' מאיר בשם "אחרים"- "מאן אחרים רבי מאיר" (הוריות י"ג). וזה בא רש"י לרמוז לנו שצר היה לו ליעקב, דהיינו חשש שיהרוג את עשו שממנו עתיד לצאת ר' מאיר הקרוי בשם "אחרים".
"ויאמר יעקב אלוקי אבי אברהם…" (ל"ב, י')
והיה המחנה הנשאר לפליטה ויאמר יעקב אלוקי… אומר רש"י: התקין עצמו לדורון, תפילה ולמלחמה.
והרי צדיק כיעקב אבינו ע"ה איש האמת, בעל אמונה חזקה בה' יתברך וכו'…
מדוע הכין דורון ומלחמה?
מספיק לבטוח בה' וה' יצילנו.
ומדוע לא סמך רק על התפילה?
אלא יעקב אבינו ע"ה וודאי שסמך רק על התפילה ובטחונו בה' יתברך היה מוחלט כפי שראינו שלאחר שעבד את לבן 14 שנה פנה ואמר לו: "שלחני ואלכה אל מקומי" כבר אז רצה לצאת וללכת ולא היו לו צאן ובקר ונכסים כמו היום.
וכי אז לא חשש מעשו? אלא שאכן יעקב לא חשש ותלה בטחונו בה' בלבד וזו ההוכחה שיעקב בטח אך ורק בה'. וכאן בפרשתנו בא רק ללמדנו שאין לסמוך על הנס וצריך האדם לעשות השתדלות מצד עצמו וה' יעזרהו. ולכן עשה כן.
הכסף היקר ביותר בעולם
"ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו"
כיצד הגיע יעקב אבינו ע"ה למצב של "לבדו" היכן היו כולם?
אומר רש"י: "שכח פכים קטנים וחזר עליהם"
יעקב העשיר חוזר ועוד לבד בשביל כמה פכים קטנים מה פשר הדבר?
אומרים חז"ל: מכאן אנו למדים "שחביב ממונם של צדיקים יותר מגופם וכל כך למה מפני שאין פושטים ידם בגזל".
והדברים עכשיו עוד יותר תמוהים! צדיקים אוהבים כסף ועוד יותר מגופם עד כדי כך שיעקב חוזר לבד ומכניס עצמו לידי סכנה?
אלא כך הם פני הדברים: ממון כשר הוא הכסף היקר ביותר בעולם. ממון כזה הופך בעיני הצדיק להיות חפץ של מצווה ממש כמו אתרוג וכדומה… ובשביל ממון כשר- שווה לחזור!!!
ונמשיך בהסבר הדברים: יש אהבת ממון ויש אהבת ממון- יש אדם האוהב את ממנו ואינו נותן משלו לאחרים וזוהי מידה רעה שאין כדוגמתה- מידת הקמצנות. ויש אהבת ממון- ממון כשר ללא פגם, ממון שבא ביושר ללא הפסד של מצוות אחרות כגון: תפילות ולימוד תורה וכו'… ממון כזה יקר הוא לעין ערוך זה הממון שבעבורו חזר יעקב לבדו למרות שהיו אלו בסך הכל פכים קטנים- קטנים בעינינו אך גדולים בעיני המבין ערכו של ממון כשר.
ועוד על ממון כשר: כתוב בתחילת פרשת ויקרא: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'"
ואומר רש"י: אדם למה נאמר?- מה אדם הראשון שלא הקריב מן הגזל שהכל היה שלו אף אתם לא תקריבו מן הגזל.
שואל החפץ חיים: וכי זה מה שצריך ללמוד מאדם הראשון?
והרי פסוק מפורש הוא: "אני ה' שונא גזל ועוולה" ועוד שלא נחתם גזר דינם (של דור המבול) אלא בעוון הגזל וכן כיוצא בזה.
ולשם מה הלכו חז"ל עד אדם הראשון וקורבנו?
ע"כ השיב החפץ חיים: ישנם 2 סוגי גזל: יש גזל של ממש שאדם חוטף ולוקח ממון או חפץ מחברו בעל כורחו וישנו הסוג השני שבעל הממון נותן את הכסף מרצונו הטוב אלא שלקיחת הממון היא בבחינת גזל, כיצד?
אלא שכאשר נדמה לנותן שעומד לפניו אדם צדיק ותלמיד חכם- נותן ומפריש לו מכספו ואילו יודע היה שאין זה נכון- לא היה נותן וזהו גם כן סוג של גזל.
על זה נאמר בפ"ס התיבה "אדם" ללמדך מה אדם קיבל בשלמות שהרי ה' נתן לו ויודע ה' מחשבות האדם וא"א להסתיר מפניו כלום. וזוהי נתינה נקיה ומושלמת ללא שום חשש, אף כאן אתם עשו כן והקריבו רק בממון כשר את קורבנותיכם!
אל תתלכלך
"וירא יעקב מאוד ויצר לו" (ל"ב, ח')
ורש"י על פסוק י"א כותב שאמר יעקב: "שמא נתלכלכתי בחטא"
איזה חטא, והרי יעקב איש תם יושב אוהלים אשר התורה מעידה עליו שהיה איש אמת, מאיזה חטא בדיוק פחד וחשש?
אלא שיעקב אבינו ע"ה ידע מהו המקור והשורש לכל הצרות והרעות המתרחשות בעולם והבאות על האדם- "החטא" ואת זה רצה יעקב להנחיל לבניו וללמדם כיצד ינהגו ומה עליהם לעשות כדי להינצל.
וכמאמר הגמרא בברכות: "אין הערוד (נחש) ממית אלא החטא ממית"
וכמו שראינו בפרשת "ויצא" שהעולם וכל המתרחש בו, אומנם הכל נראה טבעי, וכל זה כדי לבחון את האדם אם יאמין אם לאו וכו'… ובאמת אין הסיבה טבעית כלל אלא הכל בידי שמים ומי שאמר לשמן שיידלק יאמר לחומץ ויידלק והדברים ידועים.
יעקב אבינו ע"ה בא למעשה במילים אלו ללמדנו את ההשקפה הנכונה, את הראיה האמיתית שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ומי ש"מקלקל", מי שחוטא גורם רעה לעצמו ומביא על עצמו ייסורים ורעות רבות.
כדוגמת המשל הבא:
בבית אחד פרצה שרפה ובתוך הבית ישן באותה שעה אדם נכה על מיטתו, שכניו אשר רצו להצילו החלו להעלות רעיונות מרעיונות שונים: נוציא את המיטה יחד עם האיש. ושכנים אחרים עונים להם ואומרים: "כיצד והרי המיטה רחבה מידי ולא תעבור את הפתח ולכן בואו נשבור את הקיר נרחיב את הפתח ונוציאהו" וכן על זו הדרך… עוד הם מדברים עבר שם חכם אחד ואמר להם: "מה לכם להרבות בדיבורים עד שתבצעו את הדבר כבר לא יהיה את מי להציל, טלוהו בידיכם והצילוהו…"
משל זה ממחיש למעשה את דברי אבינו הענק שבענקים, יעקב, אשר בא ללמדנו מה יעשה האדם וינצל.

נכתב ע"י ליאור אהרון הי"ו
לעילוי נשמת:

עובדיה בן מנקושה

נזימה בת שרה

אברהם (אלברט) בן מסעודה

מרים קלמנטין בת רחל

גבריאל בן לטיפה (יהודית)

שמעון בן פרחה

ולעילוי נשמת סבתנו היקרה אסתר בת פרחה שנפטרה בי"ב כסלו תש"ע

לעילוי נשמת רונן בן רבקה ז"ל- בנו של חברי היקר