פרשת יתרו

איזה נימוס!
"וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם והיו נכונים…" (י"ט, י'- י"א)
שאל משכיל אחד את רבי אייזל מסלונים, מפני מה היהודים ה"חופשיים" ה"נאורים", מצטיינים במידת נימוס ודרך- ארץ יותר מאותם יהודים יראי שמים, למדנים ותלמידי חכמים, הנזהרים מעט מאוד "בדרך ארץ קדמה לתורה"? כיצד אתה יכול להסביר הדבר?
השיב לו רבי אייזל: ההסבר לכך פשוט הוא. שעה שבאו לתת לבני ישראל את התורה, עמדו והכריזו: "היו נכונים"!
היהודים הפשוטים, לא נשתהו ולא נתמהמהו, מיד באו אל ההר ושמעו את התורה מראשה ועד סיומה. ואילו המשכילים, ה"נאורים" אמרו בליבם: אין זה נאה לבוא בחברה ובייחוד במאורע חגיגי כל כך בלבוש של כל יום, אצו תחילה אל בתיהם להחליף את בגדיהם, לסדר את שערם, לשים עליהם מעט בושם וכדומה, כל זה כמובן נמשך שעה ארוכה ומשבאו אל ההר- כבר נסתיימה שם הקריאה בכל התורה שבכתב ושבעל פה והגיע זמן קריאתה של המסכת הקטנה ביותר בסוף הש"ס- מסכת "דרך ארץ"…
איך מסתכלים נכון?
"אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת…" (כ', ב')
"אשר בשמים"- לגבי עניינים רוחניים, כשמדובר בעניינים של קדושה, ענייני שמים- "ממעל" על האדם להסתכל וללמוד ממי שלמעלה ממנו, ממי שגדול ממנו ואילו "ואשר בארץ"- בכל הנוגע לעניינים ארציים, דברים גשמיים הנוגעים לצורכי הגוף והחומר- "מתחת"- היינו הסתכל למטה ותיווכח לדעת שישנם אנשים במצב גרוע וקשה יותר ממך…
מכ"מ- מידה כנגד מידה
"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך" (כ', י"ב)
והרי כל משפטי התורה הם מידה כנגד מידה. ואם כן ראוי היה שיאמר: כבד את אביך ואת אמך למען יכבדוך?
אלא שמי שמאריך ימים זוכה שמכבדים אותו שנאמר: "מפני שיבה תקום" ולכן נאמר: "למען יאריכון ימיך" ותהיה זקן ויכבדוך.
ועוד בעניין כיבוד אב ואם
"למען יאריכון ימיך" סופי התיבות (ננך)- עולה בגימטריה 120. רמז רמזה לנו תורתנו הקדושה בסופי תיבות אלה שהמכבד את הוריו וע"י כך מאריך ימיהם יזכה אף הוא ויאריך ימיו בעז"ה עד מאה ועשרים.
וו גרירה
"לא תרצח לא תגנוב…"
מקשה הזוהר הקדוש: מפני מה נאמרת כאן. בדיברות הראשונות כל דיברה ודיברה בנפרד: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב וגו'- וכנגד זה בדיברות האחרונות, בפרשת "ואתחנן", באות כל הדיברות בוי"ו החיבור: "לא תרצח ולא תנאף ולא תגנוב וגו'"?
והתשובה: שבשעה שקיבלו בני ישראל את עשרת הדיברות, נשתחררו מהיצר הרע, ורק לאחר מכן משחטאו בעגל שב היצר וחזר אליהם.
ולכן בדיברות האחרונות, לאחר מעשה העגל, כששוב שלט בהם היצר הרע ניתווספה לכל דיברה ודיברה וי"ו החיבור: "לא תרצח ולא תנאף וגו'" שכן עבירה גוררת עבירה. וכך דרכו של היצר היום אומר עשה כך ומחר עשה כך וכו'…
זכה יתרו והפרשה על שמו ועמלק יימח שמו
"פרשת יתרו"
"וישמע יתרו" (י"ח, א')
זכה יתרו שפרשת מתן תורה נקראת על שמו ולעומתו מסתיימת הפרשה הקודמת במחיית עמלק: "מלחמה לה' בעמלק מדור דור".
והדברים מלמדים על אופיה של אומתנו היודעת להכיר טובה למי שעשה לה טובה ומצד שני גומלת רעה לשונאיה. ולכן שם יתרו יזכר לעד לטובה ושם עמלק ימחה, בעזרת ה'.
נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה
"וישמע יתרו…"
רש"י: מה שמועה שמע ובא?- קריעת ים סוף ומלחמת עמלק".
וכי יתרו לבדו שמע והרי כל העולם שמע?
אלא ישנם כמה סוגי אנשים. יש סוג ששומע מאוזן אחת ומוציא מהאחרת. וישנם השומעים דרך האוזן והדברים נכנסים לתוך ליבם ונשמתם. כזה היה יתרו – ששמע וידע מה שמע!
"וישמע יתרו…"
ישנם אנשים אשר אומרים שאם הקב"ה היה מראה להם ניסים גלויים היו הופכים למאמינים ושבים בתשובה…
אך אנשים האומרים כן אינם מאמינים ולעולם לא יאמינו ומדוע? כי זהו תירוץ עלוב וגם אם יתרחש להם נס תמיד יחפשו עוד תירץ וכו'…
כדוגמת אותו אריה שבא לבקר את השפן ובידו סיגריה, דפק על דלת ביתו של השפן וביקש אש. השפן הביא לו בזריזות קופסת גפרורים אך האריה כעס וסטר לשפן מה זה? למלך החיות אתה מדליק בגפרור? אינך מתבייש…? לאחר שפנה האריה לדרכו רץ השפן למכולת וקנה מצית זיפו. ואכן למחרת שוב נשמעו דפיקות בדלת ומי בפתח? האריה עם סיגריה בידו. ביקש האריה מהשפן אש, השפן בשמחה הביא את המצית ורצה להדליק את הסיגריה, אך שוב כעס האריה וסטר לו. אינך מתבייש? רוצה אתה לשרוף את שערותיי? מה זאת הלהבה הזו…?
מה שלא תעשה תמיד ימצאו תירוץ!
לא רק יתרו שמע, שמעו זאת גם עמי קדם- אך נשארו בשלהם. עמלק שמע ובא להילחם, וזו תשובת המחץ לאותם מתרצי תירוצים. למרות שכל העולם ראה ניסים ונפלאות, רק מי שחיפש באמת להאמין- התגייר, ולעומתו אלו שלא האמינו- שום נס לא עזר להם!
"לא אלך כי אם אל ארצי ומולדתי אלך"
כך אמר יתרו למשה לאחר שמשה הציע לו להצטרף לעם ישראל. ורש"י מפרש: אל ארצי ואל מולדתי אלך- אם בשביל נכסי ואם בשביל משפחתי טענות מוכרות והגיוניות: יש לי משפחה, יש לי ארץ, יש לי נכסים (ספרי).
לפי ר' אליעזר המודעי טענתו של יתרו היתה טענה רוחנית- השקפתית- רוצה להישאר בחו"ל כדי לגייר את הגויים.
כמו"ש: "כלום הנר מהנה, אלא במקום החושך". מה אני מהנה בין חמה ולבנה? אני הולך לארצי ומגייר כל בני המדינה ובאים ללמוד".
משה לא קיבל את טענותיו וטען נגדו… אך יתרו לא השתכנע וחזר.
לעומתו רות המואביה גיורת אף היא זכתה להיות אמא של מלכות בית דוד.
ובמה שונה היא מיתר הגרים שזכתה לכך? והתשובה היא שלמרות כל הקשיים שעמדו בדרכה: חמותה נעמי משכנעת אותה להישאר בשדה מואב, לשוב אל ארצה ואל מולדתה, אך רות לא השתכנעה. אדרבא "ותרא כי מתאמצת היא"- קבלה עול תורה ומצוות יחד עם עולה של ארץ ישראל, למרות היותה בת של מלך ויתרה על כל התפנוקים להם היתה רגילה ולא רצתה להישאר בשדה מואב. כי היא תפסה והבינה שכדי להיות יהודיה לא מספיק רק להתגייר, אלא יש צורך להצטרף לעם ישראל בארצו ולא השתמשה בתירוצים והיו לה כאלה בשפע: בת של מלך וכו'…
ולכן היא זכתה שממנה נבנתה והוקמה מלכות ישראל. וכדברי המדרש על הפסוק במגילת רות: "תהא משכורתך שלמה מאת ה' אלוקי ישראל, אשר באת לחסות בצל כנפיו".
תהא משכורתך שלמה- אותיות שלמה המלך שהיה מצאצאיה- שלמה בן דוד.
ומה גרם לקבלת שכר כזה גדול?
את התשובה לכך אנו מוצאים בהמשך הפסוק שאומר "אשר באת" דהיינו, זה שהתגיירת כל הכבוד, הרבה גרים היו לעם ישראל כדוגמת יתרו וכד', אך גיור לבד אינו מספיק. בד בבד נדרשת גם אהבת א"י ובזכות זה שהתגיירה וגם הצטרפה לעם ישראל בארצו זכתה למה שזכתה ועלתה בכך על יתרו.
רות עבור!
רמז לרות המואביה מוצאים אנו בפרק י"ט פסוק י"ז בפרשתנו:
"ויתיצבו בתחתית ההר" סופי תיבות רות.
למרות הקושי להיות בתחתית כדוגמת רות שעזבה הכל: מלוכה עושר כבוד וכו'… היא התייצבה בזקיפת קומה בתחתית ההר אחת כזו מגיע לה!
הברגים המרכיבים את היהודי האמיתי
"והייתם לי סגולה מכל העמים"
מבאר רש"י: סגולה- אוצר יקר.
עם ישראל שונים משאר האומות ודומים לאותה תנועה (בניקוד) הסֶגול אשר היא התנועה היחידה והשונה מיתר התנועות. שהרי בכל מצב ששמים אותה אין היא משתנה. כך עם ישראל עם סגולה בכל מצב שעובר עליהם אין הם משתנים וממשיכים באמונתם ובדתם (הרב מלעלוב).
ועוד שהנקודות בסגול נראות כברגים ומסמלות על שלשת הברגים מהם מורכב היהודי האמיתי שהם: ביישנות רחמנות וגמילות חסדים ר"ת בֹּרֶג. ומי שחסרה לו אחת מהמידות הנ"ל כנראה חסר לו ברג ולהיפך מי שיש לו את שלשתם הוא גבר. הוא הגבר האמיתי אשר עלי נאמר אשרי ה"גבר".
שיעור למטפס המתחיל
"פן יפרוץ בכם נגף"
במעמד הר סיני הוזהרו ישראל שלא להתקרב יותר מידי להר "פן יפרוץ…"
אזהרה זו באה ללמדנו כלל גדול בתשובה.
אותם בעלי תשובה המגלים את האמת ורוצים לעלות ולהתעלות, להתקרב ולטפס במהירות בעבודת ה' הוזהרו פן יפרוץ, דהיינו עלו לאט לאט עם הכוונה ויעוץ מהרבנים שליט"א. רק כך מובטח לכם שלא יפרוץ ולא תפלו אלא תמשיכו, בעז"ה, לעלות ולהתעלות…
הפוך על הפוך
"ומשה עלה אל האלוקים" (י"ט, ג')
"בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, מה לילוד אישה ביננו וכו'…" (שבת פ"ח)
יום אחד, בימים שהיו האחים הקדושים רבי אלימלך ורבי זושא עורכים גלות באו לעיירה אחת, נכנסו לבית המדרש ונתיישבו בתוך הקהל לשמוע את שיעורו של הרב. עברו מספר ימים ובמשך כל הזמן לא ניגש אליהם איש לברכם לשלום ולשאלם מי הם ומהיכן הם באים. רק בליל שבת לאחר התפילה, משבאו לחלק בין בעלי הבתים את האורחים הזרים לסעודה, ניגש אליהם הרב ושאלם מי הם.
נפנה אליו רבי אלימלך ואמר:
שעה שבא משה רבנו לקבל את התורה, שאלו המלאכים: "מה לילוד אישה ביננו?" מי הוא?
כנגד זה שעה שבאו המלאכים אל אברהם אבינו, לא שאל אותם מי הם, שהרי אין בודקין למזונות". (אדם רעב לא שואלים עליו מי הוא וכו'..) אצלך רבי, אנו רואים, את ההיפך בזמן הלימוד לא שאל איש מי אנחנו ואף אחד לא פנה אלינו לשלום ורק משהגיעו לאכילה, לכבדנו בסעודה- אתה שואל ובודק.
אלו ואלו דברי אלוקים חיים
"ויום השביעי שבת לה' אלוקיך" (כ', י')
כותב הירושלמי במסכת שבת: אמר רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן, לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ולשתיה.
רבי ברכיה בשם רבי חייא בר אבא אמר: לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה.
מחלוקת!
ומסיימת שם הגמרא ואומרת שלכל אחד מהחולקים יש ברייתא המסייעת לדבריו וכו'.. עיי"ש.
באה תורתנו הקדושה בפסוק הנ"ל ורומזת לנו ששתי הדעות נכונות הן. והרמז לכך מופיע בראשי התיבות של הפסוק: שבת לה' אלוקיך- ראשי תיבות אש"ל- אכילה, שתיה, לימוד.
נכתב ע"י ליאור אהרון הי"
לרפואת אייל בן יפה הי"ו
לעילוי נשמת:

עובדיה בן מנקושה

נזימה בת שרה

אברהם (אלברט) בן מסעודה

מרים קלמנטין בת רחל

גבריאל בן לטיפה (יהודית)

שמעון בן פרחה

ולעילוי נשמת סבתנו היקרה אסתר בת פרחה שנפטרה בי"ב כסלו תש"ע

לעילוי נשמת רונן בן רבקה ז"ל- בנו של חברי היקר

לעילוי נשמת איזה בת איטה