פרשת בהר בחוקותי

מהי האלטרנטיבה?
"אם בחקותי תלכו … וישבתם לבטח בארצכם. ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם… ואם לא תשמעו לי … ונגפתם לפני אויביכם ורדו בכם שונאיכם ונסתם ואין רודף אתכם"
עם ישראל ניסה לעשות הכל מול אויביו. חיפש דרכים לשלום, נתן בהם אמון עד כדי נתינת כלי נשק לידיהם, החזיר שטחים "כבושים", דיבר ודיבר, עשה ועשה והנה הגענו למה שהגענו.
רק דבר אחד לא ניסנו- לטפל בעצמינו… לחזור לעצמינו. להאמין בכוחו ובנצחיותו, בחוסנו ובנחישותו של עם ישראל, הבאים מכח אמונתנו בה' יתברך ובתורתו. עוד לא ניסנו לראות מה יקרה "אם בחקותי תלכו…"
זו האלטרנטיבה!
ברגע שיחזור עם ישראל לעצמו באמונה ובנחישות, ילמדו אויבנו שאין כל טעם בטרור ובהתאבדות. יבינו שזה לא יעזור להם. כל כוחם הוא מההתלבטויות שלנו, "המזיקים נבראו בין השמשות"- חוסר הבירור של הדברים אצלנו הוא הנותן דלק לטרור.
ככה זה בחינוך הילדים, בלימוד התלמידים ולהבדיל בטיפול באויבים. כל אחד יודע שאם יברח מן הכלב- הכלב ירדוף אחריו, אך אם יעמוד כנגדו- הכלב יברח.
עם צלם אלוקים אפשר להיכנס גם לגוב האריות.
שם ה' שבקרבנו יביא ליראה מפנינו. "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" ואז לא תהיינה שאלות.
בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין
"אם בחקותי תלכו"
רש"י אם בחקותי תלכו"- יכול זה קיום המצוות, וכשהוא אומר ואת מצוותי תשמרו, הרי קיום המצוות אמור? הא מה אני מקיים בחקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה".
רש"י אומר שכוונת הפסוק "אם בחקותי תלכו" שתהיו עמלים בתורה. ומהיכן שאין הכוונה כאן לקיום המצוות? משום שלאחר מכן נאמר: "ואת מצוותי תשמרו".
כאשר רבי עקיבא היה עם הארץ עבר על פני מעיין וראה אבן שנחקק בה חור על ידי המים. שאל רבי עקיבא את עצמו: מה זה? כיצד עשו המים חור באבן? השיבו לו- עקיבא, אינך יודע כי מים שחקו אבנים- שמים הזורמים על אבן שוחקים אותה? כך מספרים חז"ל.
רבי עקיבא העמיק ורצה לדעת, שאל והתבונן, איך המים יוצרים חור. הלא סוף כל סוף, הטיפה הראשונה שנופלת על האבן, אינה קודחת חור ולכאורה אינה עושה רושם. אם כן, אם הטיפה הראשונה לא עושה כלום, אז הטיפה השנייה היא כראשונה וגם אינה עושה רושם. ואם השנייה אינה עושה רושם אז השלישית היא הטיפה הראשונה. והמאה- ראשונה והאלף- ראשונה, א"כ כיצד בסופו של דבר אנו רואים חור?! אמרו לו, לא, מכאן ההכרח לומר, כי הטיפה הראשונה גם עשתה רושם באבן, איננו רואים את הרושם אבל היא עשתה משהו! אחד ממיליארד, אבל עשתה משהו.
הולך אדם ללמוד תורה וחושב בסוף השיעור: "התורה לא עושה עלי רושם, למדתי ונשארתי אותו דבר". לא, אינך אותו דבר!!! נעשה בך רושם! ומי שמכיר ומתבונן יודע שהמציאות הזו נכונה כל כך.
וזו הצעקה הגדולה של תחילת פרשתנו- "פרשת בחקותי": "אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה". חייבים לעמול בתורה כי זו המתנה שניתנה לנו לזכות עמה לעולם הבא ולעולם הזה.
הגמרא אומרת בבבא בתרא דף ט"ז: "בקש איוב לפתור את כל העולם כולו מן הדין? מה הוא אומר: "ריבונו של עולם בראת שור פרסותיו סדוקות, בראת חמור פרסותיו קלוטות, בראת צדיקים בראת רשעים, בראת גן עדן לצדיקים, גיהנום לרשעים, מי מעכב על ידך".
מה אמר איוב ומה הייתה כוונתו?
איוב הצדיק היה פילוסוף גדול. הוא הביט בעולמנו לכל הצדדים ונוכח לראות כי רוב האנשים מתים כפי שהם נולדים. לדוגמא, נולד אדם כעסן- מלידתו ועד מותו הוא פוסע באותו מסלול. נולד כעסן קטן ומת כעסן זקן. מי שיש לו עין חדה, יכול להכיר על תנועות מסוימות של ילד עוד בעודו בעריסה בתנועותיו עם הידיים, עם הרגליים, משתולל- הנה זה הקטן כעסנצ'יק… הילד הזה, מתבגר והולך לגן. הגננת נותנת לו בובה. הוא אוחז את הבובה ביד או את הכדור ומי שרק ניגש אליו זוכה לבעיטה, הכל שלו! מתבגר עוד קצת, הולך לבית הספר, מי שלוקח לו את העט אוי ואבוי! הוא צומח כך כבחור, אח"כ כאדם מבוגר כועס וכועס עד הרגע האחרון. הוא עוד כועס גם במיטת הסתלקותו- מתרגז על מלאך המוות… ואותו הדבר לגבי אדם קמצן, גאוותן וכדומה.
אם כן, אומר איוב, אם אדם לא יכול לשנות את טבעו, הרי הוא כבעל חיים. למשל שור, האם הוא יכול להשתנות ולהפוך לחמור? לא! האם חמור יכול להיהפך לשור? לא! "בראת שור פרסותיו סדוקות" סימן טהרה, "בראת חמור פרסותיו קלוטות סימן טומאה. באותה מידה "בראת צדיקים בראת רשעים"- בראת אנשים טובים בטבעם ומאידך רעים בטבעם, אינם יכולים להשתנות.
ענו לו חבריו: "אף אתה תפר יראה". היינו, אם כדבריך, בשביל מה ציווה הקב"ה שתהיה לאדם יראת שמיים אם אינה מועילה, ממשיכה הגמרא: "אמר הקב"ה: בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" כי אם האדם ילמד תורה היא תשנה את הטבע. פלא פלאים!
מדגיש ומסביר רבי שמחה זיסל (תלמידו של רבי ישראל מסלנט זיע"א) כי התשובה שלהם נכונה, כמובן, אבל ללא התורה, הצדק עם איוב, כי בלי התורה לא יכולים לשנות את הטבע. ואכן רוב אנשי העולם שאינם לומדים תורה, אינם יכולים לשנות את הטבע. אדם יכול ללמוד כל מקצוע ויישאר על עומדו, כשם שנולד כך ימות, אך אדם שלומד תורה יצליח להשתנות לאט לאט כי "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין".
העמד עצמך במקום זולתך
"כי ימוך אחיך עימך ונמכר לך לא תעבוד בו עבודת עבד"
החיים לוחצים ומתסכלים. האדם נשחק ביוקר החיים וקשיי הפרנסה ומבקש פורקן כדי לפרוק את מועקותיו. כבר אמרו שדומה הוא לאותו רוכב אופניים: גבו כפוף בפני הממונים עליו והוא דורס בכל כוחו על הדוושות שמתחתיו. אולי יש בכך כדי להסביר- אך בשום פנים ואופן לא להצדיק- את קוצר הרוח בחוג המשפחה. כל היום כולו ספג המפרנס מטח של פקודות, היה לאשפתם של חיצי מרורים ונאלץ להבליג ולבלוע. התסכול גאה ותפח, בהגיעו לביתו, מצא לו פורקן.
זה מסביר מתיחויות וקוצר רוח, אף הטחות ועלבונות, אווירה עכורה, ארסית והורסת. וכך, משפחות שהוקמו בתקווה כה רבה, באהבה ואחווה, הופכות לקן של מרירות וטינה, למגינת לב כולם. וזה חבל כל כך, נורא כל כך- ואסור כל כך! מרוחק מכל דרך היהדות, מדרכה של תורה, מציוויה של הפרשה! כי לא רק על האישה אין לפרוק תסכולים ולא רק על ראש הילדים הרכים, אפילו על עבד! כן, עבד חסר כל, שנמכר עבור פת לחם, עבד התלוי באדונו. גם ברגשותיו ציוותה התורה להיזהר. לא זו בלבד שאסור להעבידו בפרך, לא זו בלבד שאסור לרדות בו, אף אסור להטיל עליו עבודות בזויות, כגון חליצת מנעלים ואסור אף להטיל עליו עבודה שלא הורגל בה. יותר מכך: חייבים לנהוג בו מנהג אחווה, שנאמר: "ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך". מחובתנו להרגיש שהוא כאח ורע! יתר על כן: "כי טוב לו עימך", נאמר. שלא תהא אתה אוכל פת נקייה והוא אוכל פת קיבר. ואין צורך לומר שלא תשקהו מים בעוד אתה שותה יין, אלא אף שלא תשתה יין ישן והוא שותה יין חדש! אין צריך לומר שלא יישן על הארץ בעוד אתה ישן על גבי מזרן, אלא אף שלא תהא אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי אבן!
מהיכן לוקחים הנהגה כזו, יכולת נפשית להתייחסות כזו, שאמרו עליה: "כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו"? המפתח לתשובה נעוץ במילה אחת בפרשה: "כי ימוך אחיך ונמכר לך, לא תעבוד בו עבודת עבד".
מילת המפתח היא: "עימך". הכיצד?
בפסוק "אם כסף תלווה את עמי, את העני עימך", כתב רש"י: "הווי מסתכל בעצמך כאילו אתה עני". אם כן תעשה, תזדרז להלוות לו מעות ולא תהיה לו כנושה. אף כאן, אתה קונה עבד שמטה ידו, שהסתבך והתרושש, חשוב נא כי דבר זה יכול לקרות לך. העמד עצמך במקומו, ראה עצמך בדמותו, חוש את מסכנותו, את תלותו בך, את ייחולו אליך, את אוזלת ידו ואת שפלות רוחו. אם כך תעשה- "לא תעבוד בו עבודת עבד"!
ומעשה שהיה. שני גבירים השתדכו. בנו המצוין של האחד עם בתו המושלמת של השני. נדברו שכל אחד מהם ישליש סכום נכבד לנדוניה שתבסס את בני הזוג לאורך ימים, מלבד הוצאות החתונה וקניית דירה ברוחב יד. קבעו תאריך ומקום חתונה והנה נודע לאבי הכלה שהצד השני הסתבך בעסקים כושלים וצבר הפסדים שרוששוהו כליל. בקושי הצליח לשמור על מעונו מפני הנושים, אבל אין ספק שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו. כיוון שכך, מקח טעות הוא. בטל מעיקרו. אבל אין דבר של מה בכך להפר "תנאים", לבטל אירוסין. יש להשיג את אישורו של אחד מגדולי הדור. אין בעיה, האישור יינתן בקלות לאור הנסיבות. קם ונסע אל הגאון הקדוש ה"דברי חיים" מצאנז זצ"ל. סיפר את סיפורו וביקש את האישור לבטל את התנאים.
ואכן הצדיק שמע והזדהה עימו: "טוב עשית, באת לספר כל זאת! יש לך מזל"…
שמע וזרח מאושר: "ובכן, רבי, רשאי אני לבטל את ה'תנאים' שבנינו?"
"לא הבנת אותי", ענה הצדיק, וחזר על דבריו: "טוב עשית, שבאת לספר כל זאת, יש לך מזל- תאר לך שהצד השני היה עומד כאן, במקומך, ומספר כל זאת… עליך. איך היית מרגיש, אם בנוסף לאסונך עוד היו זורים מלח על פצעיך בביטול האירוסין? … יש לך מזל, שאתה מספר, ולא הוא… שמח במזלך, והסתפק בו! ערוך את החתונה ומחל על חלקו"…
זה מבט התורה: "העני- עימך", חשוב שאתה במקומו. "כי ימוך אחיך עימך", חשוב שזה היה עלול לקרות לך!
ואם נכון הדבר לגבי עבד זר, שככלות הכל נקנה כדי לשרת, לעבוד ולעמול, כמה נכון הוא לגבי חוג בני המשפחה, הנפשות הקרובות ביותר לאדם, היקרות לו ביותר, החשובות לו ביותר, הנפשות התלויות בו ומייחלות אליו! אם לא יחווה רק את תסכוליו ולחציו, אלא ישכיל להבין לנפשם ולרגשותיהם, להתחשב ולהוקיר- כמה נפלאים היו חייו, יחד עם חייהם, בצוותא ובהרמוניה, בהבנה ובאחדות!
זו דרכה של תורה וזו דרך היהדות. והלא אף כלפי עבדים כנענים, שמותר לרדות בהם בפרך, כתב רבנו הרמב"ם זצ"ל, כי "אף על פי שהדין כך- מידת החסידות ודרכי החכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עולו על עבדו, ולא יצר לו, ויאכלהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה. חכמים הראשונים היו נותנים לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין ומקדימים מזון העבדים לסעודת עצמן! וכן לא יבזהו (בעבד גוי הכתוב מדבר!)- לעבדות נמסרו ולא לבושה! ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו. ואין האכזריות מצויה אלא בגויים, אבל זרעו של אברהם אבינו, והם ישראל, שהשפיע להם הקב"ה טובת התורה וציווה אותם בחוקים ומשפטים צדיקים- רחמנים הם על כולם ודבקים במידותיו של הקב"ה: ורחמיו על כל מעשיו. וכל המרחם, מרחמים עליו מן השמים".
אפילו על עבד גוי, שנמכר לעולם, אין לצעוק ואין לכעוס ואין רשות לבזותו: לעבדות נמסר ולא לבושה! איזה היתר יש לצעוק, לכעוס ולבזות בן משפחה, יקר וקרוב?! לא ולא, ואדרבה: יש להוקיר ולכבד, והמכבד מתכבד!