- יש מנהיג לבריאה
"בראשית ברא"
כשם שהבית מודיע על הבנאי, והבגד מודיע על האורג, והדלת על הנגר, כך העולם מודיע על הקב"ה שהוא בראו.
(מדרש תמורה) - לברך בקול רם
מובא בשם החיד"א שראשי התיבות של המילה בראשית מצביעות על החיוב לברך בקול רם תמיד. - בקול רם אברך שם י השם תמיד
3. יראת שמים
"ויאמר אלוקים יהי רקיע בתוך המים"
מפרש רש"י: "יחזק הרקיע, שאע"פ שנבראו שמים ביום הראשון: "בראשית ברא… השמים…", עדיין היו לחים וקרשו מגערת ה'". מכאן אומר ר' יצחק מאיר, בעל "חידושי הרים", מקור הביטוי "יראת שמים": שכן הראשונים שגילו יראה מפני הקב"ה היו השמים.
4."הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב"
היצר הרע לוכד את האדם בכך, שהוא מעורר בקרבו תאווה לכבוד ולגאות, שישתוקק להיות "ראש". ואילו האדם יכול להתגבר עליו בעזרת הענווה הקרויה "עקב", כפי שנאמר: "עקב ענווה יראת אלוקים".
לית מילתא דלא רמיזא באורייתא!
מה שגדולי הפסיכולוגים המשטרתיים לא מצליחים להבין
כתוב שחור על גבי לבן כבר אלפי שנים בתורתנו הקדושה:
וישם ה' לקין אות (ב', ט"ו)
השוטרים המופקדים על לכידת עבריינים מכירים את התופעה הזו מתוך הפעילות היומיומית שלהם. ולכאורה מדובר במשהו בלתי מובן בעליל.
ההגיון הטבעי של בני האדם אומר, שפושע שהמשטרה מחפשת אחריו היה צריך להתרחק במהירות האפשרית מזירת הפשע ולהסתתר במקום שאיש לא יעלה בדעתו שהוא נמצא שם.
אולם המציאות מוכיחה את ההיפך הגמור. לא רק שהפושע אינו בורח ממקום הפשע, הוא נמשך אליו בעבותות קסם, למרות הידיעה הברורה שהוא עלול ליפול שם, כפרי בשל, לידם של השוטרים שימתינו לו ויציבו מארב, מתוך ידיעתם את חולשתו זו.
תופעה נוספת- אף היא בלתי מוסברת והיא- הדחף הנפשי של הפושע להתוודות לפני הזולת על מעשיו. בכרונולוגיה המשטרתית רשומים מקרים רבים מהם עולה שהפושע נלכד רק בגלל הווידוי המטופש הזה שהסגירו בסופו של דבר לידי החוק.
גדולי הפסיכולוגים המשטרתיים ניסו למצוא את המקור לתופעה המוזרה, אבל עד היום איש מהם לא הצליח לגלות את עקבותיה הנפשיים.
התכונה שהטביע הקב"ה ברוצח הראשון
והנה בתורתנו הקדושה, בה יש תשובה לכל השאלות הנשאלות על פני האדמה, נמצא המקור גם לתופעה זו.
על הפסוק "וישם ה' לקין אות", אומר המדרש: "רב אמר, עשהו אות לרוצחים". דהיינו, כמו שקין היה נע ונד בארץ ולא מצא מנוחה ומרגוע לנפשו, כך גם במהלך הדורות הבאים, כל אדם שיעשה כמעשהו של קין וירצח נפש רח"ל, יהיה נע ונד, ולא יוכל לתת מנוחה לנפשו, עד שירצה מעצמו לקבל את העונש.
וזו בדיוק הסיבה שהוא מסתובב ליד זירת הפשע!!!
אמת
חותמו של מלך
"בראשית ברא אלוקים" סופי תיבות אמת
"יום השישי ויכולו השמים והארץ… ברא אלוקים לעשות"
תורה מלשון הוראה
אמרו חז"ל שכאשר תרגמו הזקנים את התורה לפני תלמי המלך, כתבו: "אלוקים ברא בראשית"
(מגילה ט')
מה טעמו של שינוי סדר מילים זה?
שכן באמת לפי חוקי הלשון צריך לבוא נושא המאמר בראש המשפט, כדרך שאנו אומרים: "ראובן בנה ביתו" ולא "בנה ביתו ראובן", ולפיכך צריך היה גם כאן לבוא בתחילה "אלוקים" שהרי הוא נושא המאמר.
אולם, לגבי יהודים אין זה חידוש כלל שה' יתברך ברא את העולם. היהודים השיגו את האמונה במציאות ה' וחידוש העולם בעת יציאת מצרים, קריעת ים סוף ומעמד הר סיני, עד שנשתרש עיקר אמונה זה עמוק בליבם. אלא נתכוונה התורה בעיקר למסור את סדר הבריאה, מה נברא תחילה ומה נברא אחר כך, וממילא נעשית המילה "בראשית" לנושא המאמר, כלומר בראשונה ברא אלוקים את השמים ואת הארץ.
ואילו לגבי תלמי המלך (והאפיקורסים) הרי מן הצורך להבהיר להם עיקר אמונה זה, שהאלוקים ברא את העולם, נעשתה ממילא המילה "אלוקים" לנושא המאמר, ולפיכך כתבו הזקנים: "אלוקים ברא בראשית".
(שמן המור)
ומכאן שיש להיזהר לא לומר להם דברים העשויים לפגוע באמונה שלא יאמרו ח"ו שבראשית ברא את אלוקים וכד'.
ואם כן מדוע בכל זאת פתחה תורתנו הקדושה ב"בראשית ברא אלוקים"?
תשובה: ע"מ ללמדנו ענווה.
לומדים ענווה ממלך מלכי המלכים, המלובש במלבוש הגאוה, שעליו נאמר: "ה' מלך גאות לבש"
הטעם שבפסוק לא כתוב אלוקים ברא בראשית- כדי להראות את ענוותנותו של השם יתברך. כי מנהגו של מלך בשר ודם להזכיר שמו לפני הכל, אבל הקב"ה אינו חפץ שיזכירו שמו תחילה, אלא באמצע הדיבור. כאן מלמדנו מלך מלכי המלכים שאל לו לאדם לרדוף אחר הכבוד ולא יבקש לשבת בראש. ולנהוג יפה שהגדול יחלוק כבוד לקטן.
ואם מלך מלכי המלכים הקב"ה כך מי אנו שנעיז להרים ראשנו…
בפרשתנו נאמר:
לפתח חטאת רובץ (ד', ז')
מה פרוש הדברים?
נסביר בעזרת משל:
ישנם סוגים שונים של אורחים הנכנסים לבית.
ישנו אורח העומד בפתח; ישנו אחד שנכנס כבר לחדר, ויש שנכנס לתוך הבית עד למקום שבעל-הבית יושב שם, מתישב עם בעל-הבית, ליד השולחן על כוס תה ומשוחח אתו.
קל לשער, כי האדם העומד ליד הדלת ואינו מעז להיכנס מבקש רק חתיכת לחם וכמה אגורות.
זה שנכנס יותר, מבקש סכום יותר גדול, וזה שיושב ומדבר אל בעל-הבית בחדר משכיתו, הוא בודאי דורש מבעל-הבית סכום גבוה יותר.
וזה שאומרת התורה: "לפתח חטאת רובץ".
היצר הרע מתחיל אתך רק בפתח, מבקש ממך לכאורה רק דבר "קטן"- עברה "קטנה" בלבד, אך: "ואליך תשוקתו"- תכלית וסופו שרוצה, חס ושלום, לצוד את האדם ברשתו.
נכתב ע"י ליאור אהרון הי"ו