"מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו" (י"ד, ה')
מעשה בעשיר גדול אשר התגורר בכפר נידח, ולו בן יחיד. עברו חלפו השנים הבן גדל והיה צורך ללמדו חכמה ומדע, לכן שלחו אביו אל העיר הגדולה אשר היתה רחוקה מאוד מאותו הכפר, אל פרופסור מפורסם ונודע אשר התגורר בה למען ילמד חכמה ודעת ויחזור לביתו מלא וגדוש.
והעשיר הנ"ל היה שולח מידי שבוע משלוח אשר הכיל מעדנים ממעדנים שונים עוגות וממתקים והכל עבור בנו המפונק כדי שילמד בנחת ובאותם תנאים להם היה רגיל.
כמובן לא שכח העשיר לשלוח בנוסף לאותה חבילה, חבילה נוספת לפרופסור ולמשפחתו.
אולם אשתו של הפרופסור "פקחית" היתה וכאשר הגיעה החבילה לביתה היתה לוקחת הכל לעצמה ולילדיה, ולנער לא נתנה אלא פת יבשה ומים במשורה.
ומאחר שהיה רגיל לתפנוקים, לא יכול היה לאכול את מה שניתן לו ומיום ליום הלך ורזה…
ויהי באחד הימים בא אביו לבקרו. כשנפגשו וראה את בנו שאלו מה זה? מדוע רעים פניך? והלא אני שלחתי לך מידי שבוע מכל טוב…
ענה לו בנו בבכי: אשת הפרופסור היא אשר גזלה וחמסה ממני הכל…
האב ששמע כן לקח את בנו עימו ושב לביתו וכמובן שמרגע שהבן שב הופסק משלוח החבילות. בניה של אותה אישה אשר התרגלו למעדנים הנ"ל החלו זועקים… מה עשית? עכשיו אין לנו כלום.
והנמשל: ה' נתן את בנ"י ביד המצרים ע"מ להכשירנו לקבל את התורה למשך 400 שנה. אך הם בטיפשותם הכבידו את העול וזה היה הגורם לקיצור הגלות ובזה קלקלו לעצמם שאבדו את כל הטוב שהיה להם בזכות ישראל וזה שאומר הכתוב: "מה זאת עשינו"- שמרוב השעבוד "כי שלחנו את ישראל מעבדנו"- גרמנו שיעזבו את ארצנו והפסדנו ברכה.
קום בחור עצל
"וירא ישראל את היד הגדולה" (י"ד, ל"א)
וקשה מדוע אנו מתפעלים כ"כ מקריעת ים סוף והרי פשוט שמי שברא את הים (שזה כשלעצמו פלא עצום) יכול גם לקרעו? ואיך אין אנו מתפעלים כאשר אנו רואים אנו את הים הרגיל?
ונסביר הדברים בעזרת משל ידוע ומפורסם: על אתו אומן ידוע ובעל שם בפיסול, אשר פיסל דמות של סוס. ובשל מומחיותו הרבה בתחום הצליח לפסל סוס כזה שהיה נראה כסוס אמיתי ממש עד כדי כך שלא נראה כלל הבדל בינו לבין סוס אמיתי.
הוציא האומן את יצירתו המופלאה לרחובה של עיר ע"מ שאנשים יתפעלו ממעשה ידיו ישב יום ישב יומיים, ואיש לא נגש להתבונן ואיש לא שבחו על עבודתו המיוחדת וכל עברו עליו הימים עד אשר איבד את סבלנותו וניגש בעצמו לאחד העוברים ושבים ושאלו מדוע אינך מתבונן ביצירת מופת זו והרי אם תשים לב תראה לפניך סוס אמיתי של ממש!
אכן כן ענה לו אותו עובר אורח חכם כמו שאמרת מכיוון שסוס זה נראה אמיתי כ"כ אין הוא מעניין אף אחד שהרי סוסים יש לנו המון בשפע ואם כן מה החידוש כאן?
החל האומן להצטער על כל ההשקעה, הזמן והעמל הרב שהשקיע ביצירה זו ועמד אובד עצות.
שאלו אותו עובר אורח מדוע הנך מצטער כ"כ? הסביר לו האומן פשר צערו.
השיבו אותו ההלך איעצך עצה, חתוך את הסוס לשני חלקים והעמד אותם האחד ליד השני, מראה שכזה וודאי ימשוך המוני אנשים שיבואו לראות סוס אמיתי חצוי לשניים.
כך היהודי הרגיל אשר אינו מתבונן בניסים שבכל יום, עובר על כך לסדר היום אך כאשר רואה דבר לא שגרתי מתחיל להתעורר ולהתבונן ע"י כך מעריך גם את הדבר הרגיל.
כוחו של הרגל
"אז ישיר משה ובני ישראל…"
אני לא מבין, והרי הקב"ה ברא את העולם, הוא עשה את הים והוא ברא את היבשה ואם כן מה הפלא שבקריעת ים סוף נעשה הים ליבשה ואח"כ חזר להיום ים?
האם בגלל זה צריך לשיר שירה?
והדברים אכן נכונים ואין כאן כל פלא מצד ההגיון, ואין צורך בשירה! אז על מה ולמה שרו?
אלא כאשר האדם לא עוצר את מרוץ חייו ולא חושב ומתבונן. ע"י כך מתרגל אותו אדם לכל אותם ניסים הסובבים אותו כל רגע "ועל ניסיך שבכל יום עימנו ועל נפלאותיך שבכל יום ויום…" ואינו מבחין בנס הגדול המתרחש סביבו, עד שהקב"ה פוקח את עיניו ע"י דבר שאינו מורגל בו ונראה בעיניו כנס וזה מה שקרה בקריעת ים סוף, סוף סוף נפקחו עיניהם והבינו שכל מה שקורה בעולם הכל נס וכל זה בזכות אותה קריעה וכדוגמה נביא כאן את דברי הגמרא שאומרת שלעתיד לבוא עתידים האילנות להצמיח ככרות לחם.
מי שקורא את הדברים בפשטות יכול להקשות: לחם על עצים? היתכן? כיצד? וכו'…
וע"ז נענה ונשיב לאותו אדם ואיך יכול להיות שמנגו או כל פרי אחר כן גודל? מה ההבדל ומדוע מזה אינך מתפעל איך וכיצד וכו'?
וכמו שמבין אתה היום איך גדלים פירות על עצים כך בעז"ה תבין לעתיד לבוא איל צומחים ככרות, וזה מה שהבינו בנ"י בעמדם על ים סוף שכמו שהים נקרע כך כל דבר המתרחש בבריאה הוא נס ופלא גדול אלא שהתרגלו.
"אל תבטחו בנדיבים בבן אדם.."
"ויושע ה' ביום ההוא את ישראל… ויאמינו בה' ובמשה עבדו"
צריך להאמין בצדיק אך אל לנו לשכוח שעיקר האמונה בה'!
אל הרבי מקוצק בא פעם יהודי עני שהיה צריך להשיא את ביתו. בקש היהודי שהרב יתן לו מכתב המלצה ע"מ שיעזרו לו כלכלית. נתן לו הרב מכתב אל ר' משה חיים רוטנברג ז"ל, אחיו של בעל חידושי הרי"ם אשר היה עשיר גדול שיעזרהו ביד רחבה.
עבר העני מעיר לעיר, כיתת רגליו עד אשר הגיע למקום מגוריו של ר' משה חיים, וסר ישר לביתו.
הלה קיבלו במאור פנים, ולאחד שהעני נח מעט מעמל הדרך מסר את המכתב לר' משה חיים, והיה בטוח כי תכף ומיד ינתנו לו כל את הוצאות החתונה וכו' אך למרבה ההפתעה לאחר שקרא העשיר את המכתב הוציא מכיסו סכום פעוט (בערך 100 ₪ של ימינו) ונתן לו.
השתומם העני, הוצאות הדרך עלו לו הרבה יותר. שלא לדבר על כל הטורח שבנסיעה באותם ימים… אך בלית ברירה נפרד מר' משה חיים בפחי נפש. וחזר לביתו ברגל.
ויהי אך יצא העני מביתו של ר' משה מיד נזדרז ר' משה והכין את כל הדרוש לחתונה קנה בגדים יקרים, נדוניה ושאר צרכי החתונה וגם כסף רב לקח בידו, העמיס הכל בעגלה ונסע בדרך הליכתו של העני. עד אשר השיגו ונתן לו הכל.
השתומם העני עד מאוד ושאל את ר' משה חיים: מכיוון שבין כך ובין כך נתן לי כבודו ביד רחבה כל צרכי, מדוע אם כן גרם לי כבודו עוגמת נפש בחינם?
השיב לו ר' משה חיים: הטעם למעשי הוא כזה: כשהיה לך ביד מכתב מהרבי מקוצק אל הנדיב ר' משה חיים שכחת לרגע כי יש אלוקים בישראל ולכן עשיתי כן כדי לגרום לך לבטוח בה'… ועתה סע לביתך בשלום ושיהיה במזל.
"ויוגד למלך מצרים כי ברח העם"
מה פשר הדבר "כי ברח העם" והרי הוא עצמו שלח אותם וממש גירש אותם מארצו ואיך פתאום נחשבים הם בעיניו כבורחים?
מובא במדרש "ויוגד למלך מצרים"- מה הוגד לו? גזירת ברית בין הבתרים הוגד לו. דהיינו מה שאמר הקב"ה לאברהם "כי גר יהיה זרעך… ועבדום וענו אותם 400 שנה" ואלו הם לא נשתעבדו אלא 210 כמנין "ברח" אז הוברר לו כי ברח העם.
ועוד באותו עניין לפי רש"י: ש"איקטורין" (שליחים) שלח עמהם ומכיוון שעברו שלשת ימים ולא זבחו אלא הלכו הלאה לדרכם חזרו אותם השליחים לפרעה והלשינו שהעם בורח.
ושואל ה"אוזניים לתורה" והלא אותם שליחים ראו שישראל חוזרים לצד מצריים ומדוע עלה בדעתם כי בורחים הם?
מסביר האבן עזרא את הדבר בפשטות: פרעה שמע מפי משה "דרך שלשת ימים נלך במדבר" והבין מתוך דברי משה שהדרך והמטרה ידועות לו אך כשהגיעו אותם מלשינים ואמרו: "נבוכים הם בדרכם" הבין פרעה שהם בורחים שהרי רק מי שבורח משתבשת עליו הדרך ואינו יודע לאן לפנות…
הכרת הטוב!
במדרש מסופר שדתן ואבירם פיזרו בליל שבת את מנות המן שלהם בחוץ כדי להוכיח למחרת היום לכולם שמשה כביכול שיקר להם, ושהמן יורד גם בשבת.
אבל בבוקר משאספו את שכניהם ללכת ללקט את המן- ויצאו מן העם ללקוט ולא מצאו, הבינו הכל מי כאן השקרן!
ולאן נעלם המן שפיזרו?
הציפורים אכלוהו בלילה!
ולאות תודה על כך מכבדים אותן בשבת זו "שבת שירה", במזון ובמיוחד בחיטה הדומה למן במראה והרמז בשם הפרשה בשלח:
בשבת שירה לאכול חיטה.
המתנה
"ראו כי ה' נתן לכם השבת" (ט"ז, כ"ט)
"אמר לו הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם" (מסכת שבת י', ע"ב)
והפסוק הנ"ל רומז בסופי תיבות שלו על אותה מתנה ששמה שבת- "ראו כי ה' נתן לכם השבת"
(מתנה)
הדרכה לחתן הצעיר!
לא קלה היא לא כלה דרכנו
ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא… פן ינחם העם… ושבו מצריימה. ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף" (י"ג, י"ז- י"ח)
וקשה: מדוע האריך להם הקב"ה את הדרך, למה להקשות עליהם כ"כ כבר בהתחלה?
ע"מ שנבין את פשר הדברים נביא כאן את דברי הגמרא במסכת סוטה שאומרת: "וקשין לזווגן כקריעת ים סוף".
והדברים צריכים ביאור. הרי הקב"ה כל יכול ומדוע מקשה הוא כ"כ על האדם המבקש להנשא? ועוד יש להבין מה הוא הדמיון בין נישואין לקריעת ים סוף? ומה הקשר בין שני הדברים? הרי אריכות הדרך וכל הקשיים שעברו על ישראל וגרמו שהוצרכו להגיע לים סוף הכל היה מפני החשש "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצריימה". ז"א היה צורך להטריחם במדבר לחזקם ולחשלם כדי שבבוא היום בראותם מלחמה לא יתרגשו שהרי גיבורים הם כמו שידוע שההליכה במדבר ומיעוט הנאות הגוף מרחיצה וכדומה יולידו הגבורה והיפוכם יולידו רוך הלבב.
ולעניות דעתי הטעם לדבר הוא מה שאומר העולם: שמה שבא בקלות הולך בקלות. היינו דרך העולם אנשים אשר משיגים בקלות נוטים גם לאבד בקלות כדוגמת בן עשירים שהוריו נהרגו בתאונה וכל הירושה עוברת אליו, ממנים לו אפוטרופוס ומדוע? מפני שקטן הוא ואינו יודע עדיין להעריך ולשמור, אלא עד שיגדל ילמד ויחכים ורק אחר שיבין ערך הירושה רק אז היא תינתן לו (וגם בחינוך אפילו אם יש לאדם אפשרות לקנות לילדיו צעצועים יקרי ערך אל לו לעשות כן הרי בכך גורם הוא להם נזק בלתי הפיך שכאשר יגדלו יזלזלו במתנות שניתנות להם ויחשבו שמגיע להם וכו'…)
ומאותה סיבה מקשה הקב"ה על האדם המבקש להינשא שהרי אם יבוא לו זיווגו בקלות עלול הוא לאבדו בקלות בגלל חוסר הערכה ולכן יש צורך להקשות עליו כי רק ע"י כך האדם לומד להעריך את זיווגו ועוד שהדבר יעזור לו להמשך החיים שהרי החיים כידוע אינם גן של שושנים והדרך לא קלה ולכן טוב הדבר שקשה זיווגו שהרי מי שעבר קשיים ומכשולים וידע להתמודד וודאי יעזור לו הדבר בחיי הנישואים וידע להתמודד עם האתגרים שחיי הנישואים מציבים בפניו, ולא ישבור את הכלים כמו שרואים אנו היום לצערנו…
נכתב ע"י ליאור אהרון הי"ו
לרפואת אייל בן יפה הי"ו
לעילוי נשמת:
עובדיה בן מנקושה
נזימה בת שרה
אברהם (אלברט) בן מסעודה
מרים קלמנטין בת רחל
גבריאל בן לטיפה (יהודית)
שמעון בן פרחה
ולעילוי נשמת סבתנו היקרה אסתר בת פרחה שנפטרה בי"ב כסלו תש"ע
לעילוי נשמת רונן בן רבקה ז"ל- בנו של חברי היקר
לעילוי נשמת איזה בת איטה