פרשת ויגש

איזה פחד!
"ויאמר אלוקים לישראל במראות הלילה… אל תירא מרדה מצרימה כי…" (מ"ו, ב'- ג')
פסוק זה מתאר את פחדו של יעקב מהירידה למצרים.
ומבאר רש"י: לפי שהיה מיצר על שנזקק לצאת לחוצה לארץ".
ממה פחד ומדוע היה מיצר והרי בנו מולך על ארץ מצרים? ועוד מה רע לגור בחו"ל?
אלא ירא היה יעקב בגלל שלושה דברים:
אין תורה כתורת ארץ ישראל משום שאוירה של ארץ ישראל מחכים, ואילו מצרים מלאה טומאה וקליפות והתורה שם אינה דומה.
ידוע שהעוונות הם הגורם לכל הצרות ויעקב חשש שבארץ מצרים המלאה טומאה בניו עלולים "להתקלקל" וכך העוונות יגרמו להם להישאר שם לעולם.
היה זקן וראה שקרבו ימיו למות וחשש להישאר ולהיקבר בחוץ לארץ. שהרי ידוע שבתחיית המתים, לעתיד לבוא בעזרת ה', יקומו מתי ארץ ישראל תחילה, ואילו מתי חוץ לארץ יקומו אף הם אך רק ארבעים שנה אחר מתי ארץ ישראל.
מזה פחד יעקב וזה היה חששו.
לכן הבטיחו ה' על שלושתן ואמר לו:
"אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם" ואין גדולה אלא בהשגת התורה, כמו שנאמר: "כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת"- ירדה אם כן הסיבה הראשונה.
אך עדיין נשארו שתי הסיבות האחרונות- על זה עונה לו ה' ואומר: "אנכי ארד עמך מצריימה ואנכי אעלך גם עלה"- הבטיחו שלא ישארו שם לעולם ושיקבר בא"י.
"לית מילתא דלא רמיזא באורייתא"
"בעבור תשבו בארצ גושנ" (מ"ו, ל"ד)
אם נשים לב לסופי האותיות של המילים הנ"ל נקבל את המילה "נצור". וכידוע שבכדי לזכות בקבלת שפע משמים, צריך המקום, אליו אמור לרדת השפע, להיות נקי מלכלוך. וארץ מצרים של אותם ימים היתה מלאה טומאה ומלוכלכת בעבודה זרה וכו' לכן אמר להם יוסף שבו לכם בארץ גושן שהיא הטובה שבמצרים, דהיינו הנקיה מערי מצרים מבחינת טומאה שם תהיו מוגנים ונצורים מפני הטומאה וע"י כך תקבלו את השפע שיורד כידוע בעזרת צנור.
ואלו הם הסופי תיבות של הפ"ס הנ"ל "נצור". שרק שם בגושן תמצאו את עצמכם נצורים ואף תקבלו את השפע בעזרת "צנור" שאלו אותם אותיות בדיוק במהופך!
ועוד שסופי התיבות "נצור" או "צנור" יוצא בגמטריה "משה" עם הכולל- כאן גם רמז להם שמשם יבוא גואלם של ישראל ומשם יוושעו.
למי למי יש יותר כבוד…
"והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים" (מ"ה, י"ג)
ונשאלת השאלה: יוסף אשר התורה מעידה עליו שצדיק היה- "יוסף הצדיק", מתפאר ומתהלל בכבוד הרב שיש לו במצרים- כבוד חומרי?
ועוד יותר קשה שמתפאר בפני יעקב אבינו הידוע כאיש תם יושב אוהלים שכל כולו שקוע בעניינים העומדים ברומו של עולם וברור לכל, שמדברים אלה לא יתפעל כלל? ועוד הרי נאמר: "יהללך זר ולא פיך"? אם כן מה פשר הדברים הנ"ל? להתפארות זו מה היא עושה?
אלא שפירוש הדברים כך הוא: "והגדתם לאבי"- הגידו נא לאבא את "כל כבודי", היינו כבודי מלשון כבדות מהשרש כ.ב.ד, שלמרות הכובד והקשיים שהיו לי בעבודת ה' בארץ מצרים התאמצתי לשמור ולקיים את מצוות ה' יתברך וזהו כבודי האמיתי. זה מה שעליכם לספר לאבא.
ומעניין לעניין באותו עניין:
גם השבת נקראת "כבודי" שנאמר: "וכבדתו מעשות דרכיך" וזה מה שיוסף אמר: לכו ואמרו לאבא ששמרתי שבת כמו שצריך. למרות שהפכתי למלך נשארתי יוסף. ומכאן אנו למדים דבר עצום שמי ששומר את השבת השבת שומרת עליו, כמו שנאמר: "יותר מששמרו ישראל את השבת שמרה השבת על ישראל". ולא עוד אלא ששומר השבת כראוי זוכה לגדולה כמו יוסף הצדיק…
לאן נעלמתְ?
"ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי" (מ"ה, כ"ו)
המילה "ויגידו" בתורה חסרה יו"ד- "ויגדו", מדוע חסרה יו"ד, מה פשר הדבר, לאן נעלמה?
אמרו חז"ל שבמכירת יוסף השבטים הטילו חרם על מי שיגלה לאביהם את דבר המכירה, ולא עוד אלא ששיתפו שכינה עמהם, דהיינו שהקב"ה עצמו שותף היה לחרם והסכים עמהם שמי שיגלה הדבר יוחרם.
וכאן מהמילה "ויגדו" החסרה יו"ד. נמצאנו למדים שרק לאחר שהתירו החרם מול יו"ד שזהו הקב"ה רק אז יכלו לומר ולספר לאביהם הדבר.
אל תיפול ברשת אתה לא דג!
"והיה כי יקרא לכם פרעה ואמר מה מעשיכם ואמרתם אנשי מקנה עבדיך מנעורינו ועד עתה… בעבור תשבו בארץ גושן" (מ"ו, ל"ג- ל"ד)
פרעה מלשון פרעון.
ומיהו פרעה?
פרעה הוא היצר הרע בכבודו ובעצמו שפורע במזומן, במקום.
וזהו פרוש הדברים שאמר יוסף לאחיו:
"והיה כי יקרא לכם פרעה"- יקרא ויפתה אתכם וישאלכם "מה מעשיכם"- אתם אנשים שעושים מעשים גדולים, היינו כמה גדולים וחשובים אתם מי כמותכם (וינסה להפילכם ברשת הגאוה) שזהו התשלום והפרעון שפרעה המלך, בכבודו ובעצמו, ישבח ויפאר אתכם וע"י כן ינסה להכניס גאווה בלבכם…
"ואמרתם"- אתם, אם ברצונכם להינצל, תענו לו ותאמרו: "אנשי מקנה היו עבדיך"- אנו לא אנשים שמחפשים את השכר המזומן, דהיינו פה בעולם הזה, אלא אנו אנשי מקנה מחפשים קניינים רוחניים ולא עוד אלא "מנעורינו ועד עתה", כלומר כל ימי חיינו "בעבור" ואז ע"י זה תזכו ל"תשבו בארץ גושן"- אשר היתה ממיטב הארץ, דהיינו תזכו לגן עדן הנצחי לעתיד לבוא.
"כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם"
"כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים" (מ"ו, כ"ז)
יעקב ומשפחתו יורדים למצרים שבעים נפשות, אם כן מדוע נאמר "כל נפש" בלשון יחיד ולא כל הנפשות, הרי היו שבעים?
על כך עונה ה"חפץ חיים": ללמדנו שכל נפשות ישראל למעלה הם כמו נפש אחת. עם ישראל הוא כמו גוף האדם- גוף אחד ויחיד המורכב מאיברים רבים אשר לכל איבר יש את היחודיות שלו, אך ללא קשר לגוף אין לאיבר הבודד קיום. ולכן כאשר יהודי עושה מעשה טוב מטֶה הוא את כל הכף לצד זכות וחלילה להיפך.
ומכאן שיהודי החושב שיהיה לו קיום והצלחה ללא קשר לכלל עם ישראל טועה הוא ואינו מבין שניתוקו מעמו הוא ממש כניתוק האיבר מן הגוף. וכדברי התנא הקדוש רשב"י זיע"א: משל למה הדבר דומה לבני אדם אשר הפליגו בספינה, לקח אחד מהם מקדח והחל לקדוח בחדרו.
אמרו לו חבריו: "מה אתה עושה"?! ענה להם: "מה אכפת לכם? אני בסך הכל קודח בחדרי"?! אמרו לו: אכפת לנו שהרי מציף אתה את הספינה ולבסוף כולנו נטבע"!
כך עם ישראל, כל מעשה שעושה יהודי, משפיע לכאן או לכאן על כל ישראל מכיוון שאנו נפש אחת!
וכן הדבר בברכת "בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת להחיות בהן נפש כל חי…" שברכה זו פותחת בלשון רבים- "נפשות" ומסיימת בלשון יחיד "נפש"- ומדוע? ללמדנו שהגויים הם הנפשות הרבות שעליהם מוטלת החובה לשרת אותנו, להחיות בהם, באותם גויים את ישראל שהם נפש- הם אחד. רק בזכות זה יש להם לגויים זכות קיום.
ולכן מובן כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים נפש.
אין תגובה!
"אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו" (מ"ה, ג')
מה, יוסף לא יודע שאביו בחיים? אחרי כל מה שספרו לו?
בשעה שתפס יוסף את בנימין ואמר להם הוא יהיה לי עבד וכו' הסכימו השבטים עם יוסף, אך שאלו את יוסף את השאלה הבאה: אוקיי, אתה אכן צודק בקשר לבנימין אך מדוע לפגוע באדם חף מפשע שהוא יעקב אבינו שלא חטא ולא פשע. וכאשר יראה שאנו חוזרים ללא בנימין ימות מצער עוד בטרם נספיק לספר לו על מעללי בנו?
ועל כך יוסף אכן לא ענה להם, לא היתה לו תשובה על שאלה זו- אכן שאלה כהוגן!
אך כעת כשיוסף נתוודע לאחיו השיב להם מיד על שאלה זו ואמר: "אני יוסף" שנמכר על ידיכם בגלל החטא שחטאתי נגדכם, "העוד אבי חי"- האם גם במקרה שלי חשבתם על האבא החף מפשע שלא חטא ולא פשע? ואם לאחר שמכרתם אותי וראיתם שעוד אבי חי, מדוע כעת חוששים אתם לחייו?
על זה אומרת התורה הקדושה: "ולא יכלו אחיו לענות אותו"- כי נבהלו מפניו.
מה הבהלה?
אלא, תוכחה כזו בה נתפס הנאשם בסתירת מעשי עצמו חמורה היא ונוקבת עד כדי כך שהנאשם עומד בבושה וכלימה ואין לו פה להשיב. ואם מפני תוכחת בשר ודם כך, מתוכחתו של הקב"ה על אחת כמה וכמה.
איזה פרצוף יהיה לך?
"כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי" (מ"ד, ל"ד)
פסוק זה על כל יהודי לשנן היטב ולזכור!
"איך אעלה אל אבי"- איך אעמוד אחרי מאה ועשרים בפני אבי שבשמים "והנער"- אלו הם הילדים שלי, "איננו איתי"- לא חונכו בדרך התורה והמצוות, שהרי על האב מוטלת חובת החינוך- "ושננתם לבניך…" איך יהיה לאדם פרצוף לעמוד כן מול בורא עולם בדין?!
ועוד פירוש מתוק: "איך אעלה אל אבי"- ואעמוד בפניו לאחר מאה ועשרים "והנער"- וגיל הנעורים שבזבזתי על הבל הבלים איננו איתי. לא ניצלתי גיל זה ראוי, גיל שבו יש לאדם כוחות אדירים.
סכנת נפשות
"והיה כראותו כי אין הנער ומת" (מ"ד, ל"א)
ונשאלת השאלה: כיצד אפשר לומר כך על אדם בעל חוש צדק אמיתי כיעקב איש האמת, איש תם יושב אוהלים מדוע "ומת" והרי אם יוודע לו על מעשהו של בנימין (גניבה), וודאי יסכים לעונש כזה על מעשה כזה ולא ימות מכך? שהרי מצד האמת היה יעקב מסכים לכך ומקבל זאת באהבה. ואם כן ממה חשש יהודה?
אלא חששו היה שבשובם יראה אביהם שבנימין איננו ומיד ימות מצער עוד בטרם יספיק לשמוע על "מעלליו".
הכל משמים והכל לטובה
"ועתה אל תעצבו… כי מכרתם אֹתי הנה כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם" (מ"ה, ה')
כאן למעשה מלמדנו יוסף את הכלל הידוע לכל אדם מאמין שהכל, דהיינו, גם הטוב וגם הרע, המתרגש על האדם-הכל לטובה!!!
אדם שאינו מאמין כאשר מסתכל על העולם רואה שלפעמים באים עליו דברים טובים ולפעמים דברים רעים ואין הדבר בשליטתו ולעיתים דבר רע שמתרגש על אדם כזה גורם לו לאבד את עשתונותיו ולכעוס, על כך אומר יוסף לאחיו: "אל תעצבו"- דהיינו, אל תכעסו אל תצטערו על מה שעשיתם, שהרי הנה עיניכם הרואות שמעז יצא מתוק "ולמחיה שלחני אלוקים לפניכם", והכל לטובה!
מכאן נמצאנו למדים כלל גדול לחיים:
אדם הרוצה לחיות חיי נחת ללא סבל חייב לשנן ולזכור שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה. ולכן אדם שיודע שהכל לטובה, גם כאשר מתרחשת עליו צרה יודע שזה אך ורק לטובתו ואינו מתרגש ואינו סובל כלל.
ולהלן מס' סיפורים הממחישים כלל זה:
מסופר על קבוצת אנשים שלנה על יד כותל אחד ובא כלב ועשה צרכיו על אחד מבני הקבוצה. ולכן היה צריך לקום ולנקות עצמו מהלכלוך וכשנתרחק מחבריו וצעד לכיוון הנחל, נפל הכותל על חבריו ומתו והוא ניצול.
ומעשה נוסף באותו עניין בר' אלעזר שנכנס לבית הכסא. בא פרסי אחד וגרשו משם, לבסוף בא נחש והכיש את הפרסי והרגו…
וכן הסיפורים המפורסמים מהתקופה שלנו על אדם שאחר מטיבה וניצל מהתרסקות.
ועל אותו אדם שהאוטובוס "ברח" לו ולבסוף התברר שבאותו אוטובוס ממש היה פיגוע.
לכן על האדם לדעת שהקב"ה, אשר הוא מסובב כל הסיבות, הוא זה המגלגל על האדם את הטוב וגם את הרע, כל זה רק לטובת האדם.

נכתב ע"י ליאור אהרון הי"ו
לעילוי נשמת:

עובדיה בן מנקושה

נזימה בת שרה

אברהם (אלברט) בן מסעודה

מרים קלמנטין בת רחל

גבריאל בן לטיפה (יהודית)

שמעון בן פרחה

ולעילוי נשמת סבתנו היקרה אסתר בת פרחה שנפטרה בי"ב כסלו תש"ע

לעילוי נשמת רונן בן רבקה ז"ל- בנו של חברי היקר