קצר וקולע
פרשתנו מתחילה עם סיפור יציאתו של יעקב לחרן, לשם נשלח ע"י הוריו, א. כדי לקחת לו אישה מבנות לבן, אחי אימו, ב. כדי לתת לאחיו, עשו, שהות להירגע מכעסו על שלקח לו את הברכות.
זכורני, שכאשר הייתי ילד שמעתי חידוש יפה על המילים הראשונות המופיעות בפרשה, וכן על פסוק נוסף הכתוב בהמשך פרשתנו, והרי הוא לפניכם:
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"
כידוע, יצחק צייד את יעקב ברכוש רב, בכסף ואבנים טובות, מזון וכל טוב בצאתו לדרכו לפדן ארם, כדי שיוכל לחיות שם בכבוד וגם יוכל למצוא בנקל את בת זוגתו כיאה לבנו של יצחק ונכדו של אברהם שהקב"ה ברכם בכל- כפי שעשה אליעזר עבד אברהם, אשר נתן לרבקה, לאחיה ולמשפחתה מתנות רבות, וכמו שמוכח גם כאן, שכאשר יעקב הגיע ללבן, הרי שזה חיבקו ונישקו, ומסבירים המפרשים שלבן היה משוכנע שכספו של יעקב נמצא בכיסיו, ולכן חיבקו ומיששו כדי לבדוק זאת, וכאשר התאכזב לא היה מוכן לתת את בנותיו ליעקב אלא תמורת עבודה…
להיכן נעלם אם כן כל כספו ורכושו של יעקב?
מספרים לנו חז"ל שכאשר נפרד יעקב מאביו ויצא לדרכו, נודע הדבר לעשו ומיד שלח את אליפז בנו כדי שירצח את יעקב ח"ו (כאן המקום לציין שאליפז היה תלמידו של יעקב). כאשר הדביק אליפז את יעקב ורצה לקיים את מצוות אביו, התלבט אליפז בין כבוד אביו לכבוד רבו- שהרי חייב בכבוד שניהם, ולא ידע מה לעשות. שאל מרבו עצה כיצד ינהג. אמר לו יעקב: "אתן לך כל רכושי שהרי ידוע שהעני חשוב כמת, ואם נתתי לך את כל אשר לי הרי כאילו הרגתני. כך תצא ידי חובת כיבוד אב ורב ביחד".
כל זאת מרומז יפה בראשי התיבות של הפסוק הראשון בפרשתנו: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"
ויצא יעקב צדיק אז
ישא עשו קולו בבכי
מיד בא אליפז רשע
שבא בשליחות עשו
ויתן יעקב לו כל
חפציו רק נשאר המקל
ואת המשך הדברים אנו רואים כשבא יעקב ללבן, שם אומרת התורה: "ויספר ללבן את כל הדברים האלה"- גם כאן מרומז יפה סופו של העניין: לבן שהתפלא היכן כל רכושו של יעקב, שהרי אליעזר עבד אברהם בא עם כל טוב אדונו בידו, וכיצד זה שהאדון עצמו (יעקב) מגיע בידיים ריקות?
על זה ענה לו יעקב:
אל תתמה
כי לא
הבאתי דבר ברכוש רב יצאתי משם
הרשע אליפז לקח הכל
יעקב הכין שיעורי בית
חז"ל מוכיחים מהפסוקים בתורה שיעקב יצא מבית הוריו לחרן בגיל 63 וכאשר הגיע ללבן היה בן 77.
נשאלת השאלה: היכן היה ומה עשה 14 שנה?
אמרו חז"ל שבדרכו לחרן נכנס לבית מדרשם של הצדיקים שם ועבר ולמד שם 14 שנה.
שואל על כך "החפץ חיים": מדוע עשה זאת יעקב, הרי היה כבר מבוגר- בן 63 שנה, והוא הרי היה צדיק גדול ובוודאי ידע שצריכים להיוולד לו 12 ילדים, שמהם יצאו 12 שבטי ישראל, והנה אם כך היה צריך ללכת מיד לחרן כדי להתחתן.
ומדוע התעכב ללמוד תורה כ"כ הרבה זמן 14 שנה?
מתרץ ה"חפץ חיים" שיעקב אבינו עליו השלום ידע שלבן לא יסכים לתת לו את בנותיו, אלא כאשר יקבל עבור זאת מתנה גדולה, והיות שכאמור יעקב נתן את כל רכושו לאליפז כדי שלא יהרגנו, על כן לא נשאר לו מה לתת ללבן כדי שייתן לו את בנותיו לנשים.
הבין יעקב שכדי לשאת אותן כפי שציווה עליו אביו יהיה מוכרח לעבוד אצל לבן עבודת עבד כפי שבאמת היה בסופו של דבר, ויעקב פחד ללכת אל לבן ולשהות אצלו תקופה כה ארוכה כי ידע שלבן רמאי גדול וגם ירצה להורגו, כפי שמסופר בסוף פרשתנו, שלבן רדף אחרי יעקב ורצה להורגו לולא ה' שהזהיר אותו לבל יפגע ביעקב.
מלבד זאת, היה ביתו של לבן מלא בטומאת עבודה זרה, ויעקב פחד שלא יוכל לעמוד נגד טומאה רבה שכזאת אלא בזכות ובכח קדושת התורה, ומכיוון שידע שבבית לבן לא יוכל ללמוד תורה, על כן כהכנה לכל ההתמודדות הצפויה לו בבית לבן הלך לבית מדרשם של שם ועבר- שם למד בהתמדה רבה 14 שנה, לא ישן אפילו פעם אחת שינת קבע, ואחרי לימוד שכזה, אף אם יצטרך להיות בביתו של הרמאי מספר אחת בעולם מספר שנים, תגן עליו התורה הקדושה שלמד שלא ינזק.
ומסיבה זו למד דווקא 14 שנה, כי הבין שלבן לא יסכים לתת לו את בנותיו אלא עבור שבע שנות עבודה לפחות עבור כל בת, ועל כן למד תורה במשך זמן כזה שיהיה כנגד הזמן בו ישהה בית לבן.
"ועל ניסך שבכל יום עמנו…"
"ויפגע במקום וילן שם…
ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" (כ"ח, י"א)
אומר רש"י: וישם מראשותיו: עשאן כמן מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות…
והדברים אינם ברורים כלל: וכי זה מה שיגן על חייו, אם גופו חשוף איזו מן שמירה מוזרה זו סביב ראשו והרי הן יכולות לאכול את גופו?
אלא כאן מלמדנו יעקב אבינו כלל גדול וחשוב: על האדם לדעת שהקב"ה הוא בעל היכולות ובעל הכוחות כולם, ואין אדם נוקף אצבע מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה. הכל, אבל הכל: פרנסה, בריאות וכו'…ע"י הקב"ה והאדם כלום!
אלא שמנסה הקב"ה את האדם ונותן לו לטעות ולחשוב שהוא, האדם, מסוגל לעשות בכוחות עצמו דברים ולכן מעלים את הניסים שבכל יום ובכל רגע מעיניו וע"י כך בוחנו האם יאמר: "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה" או שידע ויאמין שהכל מאיתו יתברך.
זאת אנו למדים מהאבנים שהניח יעקב מראשותיו- יעקב עשה פעולה טבעית- השתדלות, אשר אין בה שום תועלת ללמדנו שלא משנה מה יעשה האדם, גם אם יקיף כל גופו באבנים או יסתר במקום מוגן אם ה' לא ישמור עליו, זה לא יעזור לו כלל, כמו שנאמר: "אם ה' לא ישמור עיר"- אפילו יש לה שמירה ע"י בשר ודם- "שווא שקד שומר".
בכך הראה אמונתו ובטחונו בה' ולמדנו כלל חשוב זה!
לבקש צריך לדעת!
"וידֹר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" (כ"ח, כ')
על פסוק זה אומר רבנו בחיי: "זאת שאלת הצדיקים מאת ה', לא מבקשים מותרות אלא רק את הדבר ההכרחי בלבד שאי אפשר לו לאדם שיחיה בלעדיו". ונשאלת השאלה: מדוע מבקש בלשון כזו: לחם- לאכול ובגד- ללבוש, לכאורה הלשון תמוהה עד מאוד! שהרי אם יבקש לחם ובגד נבין את לאכול וללבוש, הרי לחם אוכלים ובגד לובשים?
אלא מלמדת אותנו פה תורתנו הקדושה שלבקש זה לא מספיק, צריך לדעת איך לבקש- בצורה ברורה שאם לא כן…
כמו שמסופר על אותו אדם שהלך במדבר וכאשר התעייף התפלל ובקש: "רבונו של עולם, תן לי חמור" אך לא פרט לרכב עליו ואכן תפילתו נענתה וכעבור רגעים מספר רואה הוא לפניו שר גדול וחשוב ולצידן חמור קטן, עצר אותו השר וציוה עליו: "שא את החמור בידך, מסכן הוא, רק עכשיו נולד ואין בכוחו לשאת עוד את עצמו…".
כך גם בבגד ובלחם- יש אנשים שביקשו וקבלו, יש להם לחם אך אינם יכולים לאכול מסיבות רפואיות… יש להם בגד אך אינם יכולים ללבושו כי הם בבית חולים וכד'.
מה המצב?
"והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים" (כ"ט כ"ב)
כיצד יתכן שאבן פשוטה תהפוך ותהיה "בית אלוקים"?
יעקב אבינו ע"ה עבר תלאות רבות: ברח מעשו, נרדף ע"י בנו (אליפז) שלוקח ממנו הכל! ונשאר ללא כלום- מצב של אבן.
הוא נמצא במצב שפל כ"כ, מצב של חוסר אונים מוחלט, ממש כלום ובכל זאת אינו מגלה סימני ייאוש אלא אדרבא יודע הוא להפוך את המצב של "אבן" (נמוך מאוד) למצב גבוה ונשגב של "בית אלוקים" בעזרת הסתכלות והבנה ש"כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד"- צריך לדעת איך להסתכל על הדברים הקורים בעולם ולדעת שהכל (וגם במצבים קשים) לטובה. לדעת למצוא את רצון הבורא ולא להתייאש. ומכאן ניתן ללמוד שכל מצב ואף הגרוע ביותר הוא מצב נפלא וטוב…
ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, מה שאמר פילוסוף גוי: "כדי לזכות במה שבאמת מן הראוי שיהיה לך, לפעמים צריך לאבד כל דבר אחר".
כדי לזכות לקריעת ים סוף אמיתית, לפעמים צריך לעבור עשר מכות.
כוחה של אחדות חיובית
"וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו ויישם אותה מצבה" (כ"ח, י"ח)
מדוע דווקא אבן זו נבחרה למצבה, מה מיוחד בה?
והדבר יובן עפ"י הרש"י על פסוק י"א: "התחילו (האבנים) מריבות זו על זו, זאת אומרת עלי יניח הצדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקב"ה אבן אחת".
וזו האבן אשר שם מראשותיו!
ללמדנו כוחה של אחדות
שכאשר האחדות הינה חיובית וטובה היא נשארת מצבה ניצבת וקיימת לעד.
לעומת זאת אחדות שלילית- בתחילה אכן מצליחה, אחדות = כח, אך סופה רע ומר, כמו שראינו בדור הפלגה…
ההולך עם האב- יש לו גב!
"והנה אנכי עמך" (כ"ח, ט"ו)
אומר המדרש: "על הכל השיבו ועל הפרנסה לא השיבו".
כאשר אמר יעקב: "ושמרני" ענה לו הקב"ה: "ושמרתיך" וכאשר אמר "ושבתי" ענה לו הקב"ה: "והשיבותיך".
אמר רב אסי: גם על הפרנסה השיבו שנאמר: "כי לא אעזבך".
נשאלת השאלה: על השמירה נענה במילה "ושמרתיך" וכן על השיבה- "והשיבותיך" ואילו על הפרנסה שהיה צריך לומר לו "ופרנסתיך" ענה לו "כי לא אעזבך" ומדוע?
נסביר ע"י משל:
אב אחד שלח את בנו יחידו ללמוד בישיבה רחוקה. הכינה האם את המזוודות עם חפציו ובגדיו ואף הוסיפה צידה לדרך. ובתחתית המזוודה החביא האב סכום כסף שיהיה לבנו במה להתקיים בתקופת לימודיו. הבן היה אמור לצאת לדרך והנה הגיעה שמועה שהדרכים בחזקת סכנה… נעצבו ההורים אל ליבם: הכיצד זה נשלח את בננו יחידנו לבדו? והחליטו שהאב יסע יחד עם בנו ע"מ לשומרו בדרך עד הגיעו לישיבה.
כשעלו לעגלה פנה הבן לאביו ואמר: אבי, תן לי את צרור הכסף שהכנת עבור הוצאותי.
ענה לו אביו: לשם מה, והרי אני עמך, בעז"ה, עד הישיבה ממש ובכל פעם שרק יחסר לך דבר מה אדאג לך.
והנמשל:
לאחר הבטחת הקב"ה ליעקב: "כי לא אעזבך" יעקב אינו צריך לדאוג ולבקש כלל על הפרנסה שהרי הולך הוא עם אבא ואבא ידאג כבר לכל!
כמו שנאמר: "ההולך עם אב- יש לו גב!"
נכתב ע"י ליאור אהרון הי"ו
לעילוי נשמת:
עובדיה בן מנקושה
נזימה בת שרה
אברהם (אלברט) בן מסעודה
מרים קלמנטין בת רחל
גבריאל בן לטיפה (יהודית)
שמעון בן פרחה
לעילוי נשמת:
רונן בן רבקה ז"ל- בנו של חברי היקר