גם מגנב אפשר ללמוד
"כי יגנוב איש"
אפילו מגנב ניתן ללמוד כיצד לעבוד את ה'. נשים לב לדברים הבאים:
הגנב אינו מתעצל ועושה מלאכתו גם בלילה גם ביום ובכל מזג אויר בעיקר במזג אויר סוער…
אם לא הצליח בפעם הראשונה אינו מתייאש ומנסה שוב ושוב…
הגנב אינו בז לקטנות ואף מגניבה קטנה לא ימנע עצמו.
ולהבדיל אלף אלפי הבדלות בעבודת ה' אסור להתעצל וכמובן לא להתייאש ולנסות לתפוס אפילו מצוות "קטנות".
עונש מוות לטלוויזיה
סיבה ותוצאה
"וגנב איש ומכרו מות יומת ומקלל אביו ואמו מות יומת" (כ"א, ט"ז-י"ז)
וכיצד יתכן שבן מגיע למצב כזה שמקלל הוא את הוריו? והרי זה נוגד כל הגיון?
אלא רק כאשר נגנב הילד מבית הוריו "וגונב איש ומכרו" ומתנתק מהם נמכר וגודל בנכר, כך נגרם שאינו מכיר בהוריו ועל כן מגיע למצב שהוא מקלל אותם ולכן כתוצאה מ"וגונב איש ומכרו" מגיעים למצב של "ומקלל אביו ואמו" ולכן ראוי הגנב לעונש מוות שהרי הוא הביא את הבן למצב כזה שיהיה מקלל וכו'.
ובימינו, לדאבוננו, למרות שהילדים גדלים בבית, שומעים, רואים ונתקלים אנו לעיתים בתופעות מעין אלו וכיצד? הרי הבן גדל בביתו בחיק הוריו ומשפחתו. וא"כ כיצד התדרדר כ"כ והרי לא גונב מביתו ונמכר לזרים?
כאן נכנסת לתמונה, תרתי משמע, הטלוויזיה הארורה אשר הרסה, הורסת וממשיכה להרוס את ילדי החמד אשר רואים בה את הדברים החמורים והגרועים ביותר: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, וכידוע גנבת דעת אף היא בכלל "וגונב" ולכן לא פלא שילד מגיע למצב שמקלל אביו ואמו ועושה מעשים אשר לא יעשו.
לא מה שחשבת
"כי יגנוב איש…" (כ"א, ל"ז)
ידוע מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה שהגנב דינו חמור יותר מהגזלן.
והדברים תמוהים עד מאד והרי גנב בא בסתר ומתבייש וחושש מבני האדם ולעומתו הגזלן עז פנים הוא וחצוף עד מאוד, בא לאור יום, גוזל וחומס ואינו מראה פחד מבני אדם כלל.
ומדוע החמירה תורתנו הקדושה בגנב יותר מאשר בגזלן? והטילה עליו קנסות שלא הטילה על גזלן?
ומסבירים חז"ל שטעם הדבר הוא שהגזלן למרות חוצפתו ועזותו אינו מראה פחד בפני האדם יותר מבפני הקב"ה. דהיינו משווה ביניהם ושם אותם באותה מדרגה. הוא עושה מעשיו לעין כל בגלוי ובעזות, אולם הגנב אשר בא בלילה וכל מעשהו בסתר מראה בכך שכל חששו הוא רק מבני אדם ואילו מבורא העולם אינו חושש כלל ולמעשה שם את הקב"ה, חס ושלום, כביכול במדרגה נמוכה יותר מבני אדם וכמאמר ר' יוחנן בן זכאי לתלמידיו ששאלוהו על פשר ההבדל הזה: "גזלן השווה כבוד עבד לכבוד מלך. גנב חילק כבוד לעבד יותר מאשר לקונו הוא עשה את עין העליונה כאילו אינה רואה ואת אוזן העליונה כאילו אינה שומעת…"
ור' מאיר מוסיף על זה משל נפלא על שני אנשים אשר ערכו משתה בעיר. האחד הזמין את כל בני העיר אך למלך לא קרא ואילו השני לא הזמין לא את המלך ולא את בני העיר, איזה מהם עונשו מרובה?
זה שהזמין את בני העיר ולא קרא למלך!
הגנב למעשה הופך את סולם הערכים המקובלים בחברה ושם את האדם, חס ושלום, לפני הבורא. ועל כן פוגע הוא באמונה וכופר בעיקר ועל כן עונשו גדול יותר מהגזלן!
איזה כח יש לה
סגולה לרפואה
"רק שבתו יתן ורפא ירפא"
דרש ר' מרדכי: "שבתו"- שמירת שבת.
ללמדך שמי ששומר את השבת ושובת מתחלואי ימי החול, מקבל מה' יתברך שמירה על גופו "ורפא ירפא". היינו מידה כנגד מידה וזוכה שמשבית ממנו ה' יתברך כל תחלואי הגוף. ומכאן אמרו רבותינו: "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא"!
אתה תשמור על שלו
והוא יתברך ישמור על שלך
רפואה על קצה המזלג
"ורפא ירפא"
אישה אחת באה לפני ר' יצחק אלחנן, רבה של קובנה, ובכתה בכי תמרורים ואמרה שהרופא אמר לבעלה שנותרו לו רק שלושה ימים לחיות. ככה? השתומם הגאון. הבטיח לו שלושה ימים? ואני על עצמי איני בטוח אפילו על יום אחד, כי אין האדם יודע את עיתו!
(חיי מוסר)
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"
בפסוק זה מרומזים סדרי עבודת הדיין בדרך נוטריקון:
וחייב אדם לחקור הדין
הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט
אם שניהם רוצים (פשרה)
תשמע שניהם יחדיו מדברים (זה בפני זה)
לא פני נדיב יהדר התנכר מהם
שעור בדקדוק
"ואלה המשפטים"
על מה ולמה באה כאן ו' החיבור? בין מה למה היא מחברת?
והתשובה היא: שוי"ו זו מחברת בין הפרשה הקודמת של עשרת הדברות לפרשת "משפטים". דהיינו פרשת משפטים הינה המשך ישיר של עשרת הדברות ואלה המשפטים הינם פירוש והסבר לעשרת הדברות. ורק מי שמקיים את שניהם עושה כראוי, ומי שאינו עושה כן ומקיים רק את עשרת הדברות בלבד אין בכך כלום!!!
שעור למורה
"אשר תשים לפניהם"
כמה פעמים צריך מורה או אבא לשנן לבנו/ תלמידו? על כך אומרת הגמרא.
תנו רבנן: כיצד סדר משנה?
משה למד מפי הגבורה, נכנס אהרון, ושנה לו משה פרקו, נסתלק אהרון וישב לשמאל משה, נכנסו בניו ושנה להם משה פרקם נסתלקו בניו אלעזר לימין משה ואיתמר לשמאל אהרון נכנסו זקנים ושנה להם פרקם נסתלקו זקנים, נכנסו כל העם, ושנה להם פרקם, נמצא ביד אהרון ארבע וביד בניו שלוש וביד הזקנים שתיים, וביד כל העם אחד נסתלק משה ושנה להם אהרון פרקם. נסתלק אהרון, שנו להם בניו פרקם, נסתלקו בניו שנו להם זקנים פרקם נמצא ביד כל אחד ואחד ארבע- מכאן אמר ר' אלעזר: חייב אדם לשנות לתלמידיו ארבע פעמים, וקל וחומר, ומה אהרון שלמד מפי משה, ומשה מפי הגבורה- ארבע, אנחנו על אחת כמה וכמה.
ולכן העוסקים בהוראה יתנו אל ליבם וישננו החומר הנלמד על ידם מספר פעמים לתלמידיהם היקרים!
סופו מעיד אל תחילתו
"אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה" (כ"א, י"ט)
אמנם אדם אשר הזיק לחברו משלם על פי הדין בעד הכל: נזק, צער, ריפוי, שבת ובושת. אך עדיין ישנו דבר אשר עליו לא שילם ואין בידו לשלם לעולם והוא הנזק של ביטול תורה ותפילה של הניזק בעת מחלתו, ומי ישלם הפסד זה?
ואכן אין שום אפשרות מצד המזיק לשלם נזק זה ולעולם לא יוכל להיטהר מכך. מבהיל!
וא"כ נשאלת השאלה כיצד אומרת התורה בפסוק הנ"ל בצורה ברורה ומפורשת "ונקה המכה" לחלוטין. והרי לעולם לא יוכל להינקות?
והדברים יובנו על פי ההקשר.
אם נעיין שוב בפסוק ונקרא אותו מתחילתו- "אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו"- היינו שמסתובב הוא (הניזק) בחוצות העיר ומתבטל מלימוד תורה במקום לשבת וללמוד ולהשלים החסר למעשה במעשיו אלו מוכיח הוא שהמכה לא גרם לו שום ביטול תורה שהרי הולך בטל הוא ולכן "ונקה המכה".
למי יפה עגיל באוזן?
"ורצע אדניו את אזנו במרצע"
אומר רש"י: "אוזן ששמעה על הר סיני, 'כי לי בני ישראל עבדים' והלך זה וקנה אדון לעצמו תירצע".
אדם אשר מגיע למצב שמוכר עצמו לעבד מחמת דוחקו אין רוצעים את אוזנו מיד.
ומדוע? למה מחכים?
משום שעדיין לא טעם טעם עבדות מהי.
אך אם לאחר שטעם טעם עבדות, עדיין מסרב להיות בן חורין, רק אז תירצע אזנו וישא כל חייו אות קלון. ומתאים הדבר גם לעבדים בני ימינו. היינו העבדים לתאוותיהם אשר אינם שולטים ביצרם ונגררים אחר הבלי העולם הזה ולהם מתאים עגיל זה ב"מודה" אין להם דעה עצמית מתאים להם צמיד ושרשרת וגם לקה בציפורניים לא יזיק…
תאריך עברי
"ושם אלוקים אחרים לא תזכירו, לא ישמע על פיך"
הברון ר' שמעון וולף רוטשילד ז"ל ידוע היה כירא שמים ומדקדק במצוות. כשרצה לקיים מצוות כתיבת ספר תורה, שלח והביא מרוסיה סופר סת"ם שיכתוב לו ספר תורה בקדושה ובטהרה, משסיים הסופר את מלאכתו, נכנס אצל רוטשילד לקבל את שכרו.
כלום נטל מר איזה סכומים עד לחשבון? שאל אותו רוטשילד- כן ענה הסופר, והוציא את פנקסו והתחיל קורא: באפריל לקחתי כך וכך ובמאי כך וכך- הברון הפסיקו- אף מר מונה לחדשי הגויים, ולא לפרשיות השבוע? ועובר על מקרא מלא: "ושם אלוקים אחרים לא ישמע על פיך", שילם לו את כל שכרו וציווהו לקחת עימו כל מה שכתב עבורו… (שרי המאה)
"עין תחת עין…" (כ"א, כ"ד)
אומר רש"י: עין תחת עין- סימא עין חברו, נותן לו דמי עינו…
יוצא לפי זה שעין תחת עין הוא ממון.
מפרשי תורה רבים מפרשים שאכן מן הראוי היה שאדם אשר חבל בחברו ראוי הוא להיענש באותה מידה וצריך להוציא את עינו ממש שזהו הרי הצדק ההחלטי.
וא"כ מדוע אין עושים כן אלא החובל משלם ממון?
ע"כ עונים: שמכיוון שאין בידינו לקיים את הצדק ההחלטי בכל מקרה ומקרה שהרי לפעמים המזיק הוא עיוור בעצמו או שהניזוק הוא כהן וע"י מומו נפסל מכהונה ואין כל אפשרות להשיב במקרים אלו מידה כנגד מידה לכן הדין של עין תחת עין הוא ממון. וזו האפשרות הכי מציאותית במקרה כזה להגיע הכי קרוב למידה כנגד מידה.
כאן המקום להביא את פירושו המתוק מדבש של הגאון מוילנא אשר מפרש את הפסוק: "עין תחת עין" בדרך רמז שמדובר באותיות אשר באות לאחר המילה עין.
היינו אחרי האות ע' באה האות פ'
אחרי האות י' באה האות כ'
ואחרי האות נ' באה האות ס'
ואם נצרף אותיות אלה נקבל את המילה כסף!
"לא תהיה לו נושה" (כ"ב, כ"ד)
ספר החינוך מצוה ס"ו אומר שמצווה זו של הלוואה גדולה היא מהצדקה- "משרשי המצוות הם שרצה הא-ל להיות ברואיו מלומדים ומורגלים במידת החסד והרחמים כי היא מידה טובה"
ומהי מידת החסד האמיתית שבהלוואה? והרי צדקה אין מחזירים ואילו הלוואה על הלווה להחזיר? ולכאורה הצדקה היא החסד האמיתי ולא ההלוואה.
וכאן המקום להביא את רש"י על הפסוק שאומר: "אם אתה יודע שאין לו, אל תהיה דומה עליו כאילו הלויתו, אלא כאילו לא הלויתו".
וכיצד אפשר לתת לו באמת הרגשה כזו של כאילו לא הלויתו והרי כשיפגוש במלווה ממילא מיד יחוש בושה?
הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל מסביר הדברים בצורה יפה ובאופן ברור מצביע על קו הצדק והרחמים בתורת ישראל אשר בניגוד לחוקי הגויים ולמשפטיהם דרכו של עולם הלווה מסתתר מפני המלווה ואילו לפי תורתנו הקדושה הפוך, על המלווה להסתתר מפני הלווה וכמאמר חז"ל: כי אתא רב דימי אמר מנין לנושה בחברו מנה ויודע שאין לו שאסור לעבור לפניו? תלמוד לומר: "לא תהיה לו כנושה" (בבא מציעא ע"ה, ע"ב)
וזוהי המידה הטובה אשר עליה דיבר ספר החינוך במקום שהוא הלווה יסתתר מפני המלווה הסתתר אתה- המלווה! כך גומלים חסד כמו שצריך!
"אם כסף תלווה את עמי את העני עמך…" (כ"ב, כ"ד)
ומפרש רש"י: את העני עמך- "הוי מסתכל בעצמך כאילו היית עני"
היינו חייב האדם להעמיד את עצמו במקומו של העני ולראות עצמו כמי שאין לו כלום ורק אז יוכל להבין את חשיבות הצו האלוקי "אם כסף תלווה".
ומספרים על החתם סופר שהגיע פעם לביתו של קמצן אחד כדי להתרימו לענין חשוב.
היה אז כפור גדול והקמצן יצא לקראת החתם סופר ללא לבוש עליון. נשאר החתם סופר עומד בחוץ והדלת פתוחה שם החל להרצות בפני אותו קמצן את משאלתו.
הרחיב החתם סופר את דיבורו עד שמארחו החל רועד מקור.
ביקש והתחנן המארח בפני החתם סופר שירשה לו להיכנס פנימה לחדר הסמוך.
אמר לו החתם סופר: בכוונה רציתי לדבר איתך דווקא בחוץ כדי שתרגיש ותבין את מצב העניים בעיר אשר להם אין עצים להסקה…
וזו כוונת רש"י: "הסתכל בעצמך כאילו אתה עני" היינו רק אם תרגיש כך ממש כמו עני רק אז כסף תלווה את עמי!
נכתב ע"י ליאור אהרון הי"ו
לרפואת אייל בן יפה הי"ו
לעילוי נשמת:
עובדיה בן מנקושה
נזימה בת שרה
אברהם (אלברט) בן מסעודה
מרים קלמנטין בת רחל
גבריאל בן לטיפה (יהודית)
שמעון בן פרחה
ולעילוי נשמת סבתנו היקרה אסתר בת פרחה שנפטרה בי"ב כסלו תש"ע
לעילוי נשמת רונן בן רבקה ז"ל- בנו של חברי היקר