פרשת ראה

קבלת שבת- קבלת פני שכינה
השבת הינה אישיות שיש לקבלה באופן הראוי ולא מצווה בעלמא
יש עניין גדול בקבלת וליווי שבת. אין שום חג, יום טוב או זמן קודש אחר שיש לקבל פניו. יש מצוות תפילין, פסח, סוכות אבל שבת היא לא רק מצווה, היא אישיות. רק בשבת קודש מצווה מיוחדת של "קבלת שבת"- לקבל פני שבת המלכה- "בואי כלה, בואי כלה שבת מלכתא" (לכה דודי) וביציאתה מלווה בסעודת "מלווה מלכה".
את ההתייחסות לשבת כאישיות מוצאים במקומות נוספים כגון: "אמרה שבת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, לכולם יש בן זוג (לכל יום מששת ימות השבוע- ראשון ושישי, שני וחמישי, שלישי ורביעי) ולי אין בן זוג. אמר לה הקב"ה: כנסת ישראל, היא בן זוגך" (חז"ל, ב"ר, פי"א, ח').
שבת באה ויוצאת, טוענת טענות, מכבדים אותה ונזהרים בה.
הרב מבריסק בחיבורו על התורה כותב: קבלת פני שבת מקבילה ונלמדת ממעמד הר סיני- שגם שם קיבלו פני שכינה, כפי שמקבלים מלך.
אמר הקב"ה למ"ר: "הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמיך". הקב"ה ידבר עם מ"ר ועמי ישמעו. "ויגד משה את דברי העם אל ה'". מבאר רש"י: אילו דברים? "רצוננו לראות את מלכנו"- לקבל פני שכינה. שאין דמיון בין שומע מפי השליח לשומע מפי המלך. וה' מסכים- "ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתכם והיו נכונים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני… ויהי ביום השלישי ויוצא משה את העם לקראת האלוקים מן המחנה ויתייצבו בתחתית ההר".
במעמד הר סיני נצטוו ישראל ג' ציווים לקבלת פני שכינה:
א. "וכבסו שמלתכם"- כשבאים לקבל מלך- הקב"ה יש להתלבש בבגדים נאים.
ב. "והיו נכונים"- יש להיערך בהתאם להגעת מלך גדול, שלא יגיע בעת שהכל עסוקים בשאר דברים.
ג. "ויוצא משה את העם לקראת האלוקים"- עמ"י יצא לקבל פני שכינה.
אצל רבים הדקות האחרונות לפני הדלקת הנרות מנוצלות לסידורים אחרונים. זו טעות! יש לקבל את השבת בלבוש נאה ובנחת. מובא שחכמים הראשונים היו מקבצים תלמידיהם בערב שבת ומתעטפים ואומרים: "בואו נצא לקראת שבת המלך". בדורנו, אם נצא לרחוב- לא נמצא שבת, לדאבוננו. לכן יש להתאמץ ולמצוא את השבת בתוך הבית!
(מבוסס על הספר "נפש שמשון" לר' שמשון דוד פינקוס זצ"ל)
"בן אדם מה לך נרדם- קום קרא!"
(פיוט מתוך הסליחות)
שבת מברכין שבה מכריזין "אלול בא" חלה בד"כ בפרשת "ראה". יש קשר עמוק בין עבודתנו בחודש אלול לתחילת הפרשה. חודש אלול יכול להיות קרש קפיצה להצלחה וזכיה ביום הדין ומצד שני- הזמן לנפילה הכי גדולה, הפסד חיי הנצח. השאלה איך נוהגים בימים אלו.
הפרשה פותחת בפסוק: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים י"א, כ"ו)
יש לעמוד על מס' תמיהות:
מה פירוש "ראה"? מה צריך לראות? לכאורה נכון יותר לכתוב "שמע" מה גם שבכל התורה כולה אין שום ציווי 'לראות' דבר מה. לא נאמר "ראה אנוכי נותן לך את השבת" או תפילין או חגים…
מדוע השתמש בלשון "אנוכי", הרי ה' הוא המדבר בתורה כולה, מה הצורך להדגיש זאת כאן? אם היה כותב "ראה נתנו לפניך היום ברכה וקללה" לא ברור היה שה' יתברך הוא הנותן?
מדוע נכתב הפסוק בלשון הווה: "נותן"? הרי הברכות והקללות כבר נתנו והוצרך לכתוב "נתתי"?
"נותן לפניכם היום"- איך נותנים ברכה וקללה? מדוע "לפניכם" ולא "לכם"?
"היום"- מהו היום בו נתן הקב"ה את הברכה והקללה? באיזה יום מדובר?
מדוע קורא כאן למצוות ולעברות "ברכה וקללה" ולא מצוות ועברות כרגיל?
ונבאר:
"ראה"- עלינו לעצור להתבוננות ולהפסיק לרגע את מרוצת החיים. להסתכל היכן אנו עומדים, מאין באנו ולאן אנו הולכים. להתעורר מהתרדמה. הקב"ה אומר לנביא ירמיהו: "הקשבתי ואשמע… אין איש ניחם על רעות לאמור מה עשיתי כֻּלֹה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה"- בני האדם עסוקים כל היום במרוץ החיים בפרנסה, ילדים… כל מחשבות בני האדם סובבות סביב דברי הבל- מה פלוני אמר ומה עשה אלמוני. אף אחד לא עוצר וחושב: "מה אני עשיתי?" ומתחרט על הרעות שעשה. קשה לעצור את זרימת החיים. החיים קשים. ולמה עושה הקב"ה חיים קשים? לעורר! כתוב במשנה באבות: "היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים ובעל הבית דוחק"- שנפסיק להתעצל, שנזכה לשכר הרב. אם יש לחץ בבית או בעבודה- זהו בעל הבית, הקב"ה. בעל המכולת לוחץ, בן הזוג דוחק, הילדים אשמים, המנהל רשע. אנו מאשימים את כולם, רק לא את עצמנו. כולם מציקים, רעים ורשעים ורק אנו זכים ונקים, צחים כשלג.
עלינו להסתכל על המצב כמו שהוא, לא להאשים אחרים. הקב"ה מבקש שנצא מהשגרה- ע"מ לחשוב על עצמנו צריך להקדיש זמן למחשבה לפחות 5 דקות בבוקר או לפני השינה לבדוק כמה אני לא בסדר? –"ראה".
יש לשים דגש- מה ציוונו בציווי "ראה".
בצבא מפקדים בדרגות שונות מפקד כיתה, מחלקה, פלוגה, גדוד, חטיבה וכו' עד לרמטכ"ל אם בא מפקד כיתה ומצווה לחייל לגשת אליו והחייל מסרב עונשו לא יהי כה חמור. הוא יינזף ולכל היותר יקבל איזה עונש קטן. אך אם החייל יסרב למפקד הגדוד- העונש יהא שבוע בבית סוהר מפקד החטיבה חודש בצינוק, הרמטכ"ל…
יש להתבונן מי צוונו- לא מפקד צבא, לא רמטכ"ל ואפילו לא מלך בשר ודם, אלא מלך מלכי המלכים הקב"ה "נותן לפניכם" את הבחירה יש ברכות וקללות ולנו יכולת בחירה חופשית.
בפרשת "ניצבים" ממליץ "היצרן" "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע" (דברים ל',טו')
ובהמשך: "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך". ואיך נדע מה טוב?- החוטא יודע שהוא חוטא, שהוא לא בסדר. עלינו להתבונן ולבחון כל מעשה היטב ולא להתפתות ליצר הרע, לבחור בחיים.
פעמים אדם מתבונן במצבו ועלול ליפול בזרועות הייאוש- אני לא בסדר, עד עתה בחרתי ברע, אני אבוד, עברתי כ"כ הרבה עבירות ולא אוכל לצאת מזה, אומר הקב"ה: תתחיל עכשיו- "אנוכי נותן" בהווה. העבר אין מת יש לך צ'אנס להתחיל מהתחלה הזדמנות חדשה כל יום ויום, רגע ורגע.
"נותן לפניכם היום" התעלם מהעבר ושא מבטך לעתיד בוא נעבור בשלום רק את היום הזה ואיך אפשר להספיק הכול? פרנסה,ילדים,עבודה,לימוד,תפילה ושאר צרכים ב-24 שעות היממה?
אם היינו מתבקשים לעבוד את הבורא יום אחד בלבד- היינו מסוגלים?- ודאי! זה מה שהקב"ה מבקש מאיתנו. תתייחס כאילו נדרש ממך לעבוד את הבורא רק היום, הקדש יום אחד מחייך לקב"ה. יום אחד אפשר לשמור מצוות נכון? אין ספק, מחר יום חדש- נדבר שוב, כרגע תשמור על היום.
מסופר על האדמ"ור ר' אהרון מקרלין שחיבר הרבה ניגונים יפים כתב מילים וחיבר להם מנגינה. את השירים הכי יפים שלו חיבר בזמן שסבל ייסורי איוב, ר' אהרון חלה במחלת עור קשה שלא אפשרה לו לשבת או לשכב מרוב כאבים והגיע עד סכנת מוות ובימים אלו כתב והלחין את שיריו.
שאלוהו תלמידיו: "ילמדנו רבנו, כיצד היה הרב מסוגל לחבר מנגינות מרוממות ומשמחות במצב שכל אדם אחר היה רק נאנח ובוכה על מר מצבו?" ענה להם הרב: "על מה אבכה ואיאנח- על השנים שכבר סבלתי? הן כבר חלפו, על אלה שעוד נותרו?- איני יודע כמה אחיה ומה יהא בעתיד. אם כך, על מה אצטער, על הסבל של שניה זו?- הרי היא תעבור בעוד שניה, אז על מה יש לי לבכות? כך יש לנהוג בעבודת ה' בכל מילה שאנו מוציאים מהפה, בכל פעולה שאנו מבצעים, יש באפשרותנו להשפיע ברכה או חלילה קללה. כל מילה או פעולה היא ניסיון כמו העקדה. יצר הרע מפתה אותנו ולפעמים הפיתוי כה חזק עד שאנו חשים שאנו עומדים להתפוצץ – חייבים לעשות משהו, לספר משהו, לפחות קצת! – ברגע זה ממש- הבחירה בידנו. חיים או מוות?ברכה או קללה? והקב"ה ממליץ- ובחרת בחיים.
המצוות והעבירות הן הברכות והקללות קיום המצווה גורם לאדם אושר נצחי והעברה- קללה, אנו מחליטים.
כתוב במגילת איכה:"מפי עליון לא תצא הרעות והטוב"(ג', לח') לא הקב"ה גורם לטוב או לרע כי אם אנו במעשינו לכן- מה יתאונן אדם חי- גבר על חטאיו" (איכה לט')- אדם השרוי בצער וצרות לא יוכל לבוא בתלונות לאף אחד. חטאיו הם שהביאו עליו את הרעה האושר והצער בידנו.
אי אפשר לעשות עסקים עם הקב"ה- חלק אני שומר וחלק לא, כל עבירה גוררת קללה, חורבן על עמ"י. כשקורה ר"ל אירוע רב נפגעים כגון: תאונת אוטובוס, שה' ישמור, יש הרוגים ופצועים מיד אגד תקים ועידת חקירה, משרד התחבורה יקים ועדת חקירה וועדות החקירה יקימו עוד ועדת חקירה לחקור את החוקרים בזבוז זמן! "אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר שווא לכם משכימי קום מאחרי שבת" (תהלים קכ"ז א'-ג') הדבר היחיד ששומר עלינו- קיום המצוות שבת, צניעות, שמירת הפה, העיניים, כשרות.
ר' עזרא עטיא ראש ישיבת "פורת יוסף" כשהיה הולך ברחוב, עיניו הסתכלו רק למרחק 2 מטרים ושפתיו נעו תמיד, לוחשות דברי תורה. הוא הגיע למדרגות גבוהות מאוד. פעם סיפר כיצד זכה להגיע לכאלה מדרגות- בצעירותו היה גר במצרים שם למד. הוא היה מתארח בבית בו גרו אנשים דתיים שנהגו לשמוע ברדיו שירים בערבית. ר' עזרא לא רצה לטמא את אוזניו בשירים אלו. לבקש שיכבו את המוזיקה- התבייש, לשמוע את השירים- לא בא בחשבון- מטמא את האוזניים ומטמטם את הנפש. מה עשה? הסתובב כל הלילה ברחובות קהיר ומידי פעם ניגש לבדוק אם פסקו השירים. רק לאחר כיבוי המכשיר היה נכנס לבית.
אנו מטמטמים את נשמות ילדינו הרכים בסרטים, מוזיקה, אינטרנט ושטויות. אנו מניחים לפניהם את הקללה! אנו חיים כעוורים מבלי להתחשב בכך שאנו גורמים לברכה או לקללה בחיינו. אנחנו צריכים לעצור, לחשוב לפני כל פעולה לבדוק אם אנו בסדר. שעתיים לפני כל טיסה הטייסים יושבים במטוס ובודקים אם כל השעונים פועלים כראוי, מצב הדלק, השמן, הגלגלים. כי באוויר בזמן הטיסה כבר אי אפשר לתקן. "סוף מעשה במחשבה תחילה", לאחר מעשה- כבר מאוחר מידי.
לא להיסחף עם השגרה והחברה. צריך להתעורר "עורי עורי, לבשי עוזך ציון, לבשי בגדי תפארתך… התנערי מעפר קומי" (ישעיהו נ"ב, א'- ב') אנו מלאים עפר, שולטת בנו כבדות. צריך להתפלל שה' שיסייע לנו להתנער מהאפרוריות, מהעצלות והתרדמה בה אנו שרויים ונזכה לעשות תשובה אמיתית. אמן ואמן.