דברים היוצאים מן הלב
בשבת שעברה, ש"ק פרשת "ראה" הכריז החזן על הגעתו של חודש אלול.
אילו ידענו כמה עלינו לפחד מחודש אלול… אנשים שחלו, שירדו מנכסיהם, שהתאלמנו, שהתגרשו- לו היו יודעים בר"ח אלול שעבר שיעברו מה שעוברים- היו נותנים לר"ה לעבור כך?
הצרה היא- שאנו בטוחים ש"לנו זה לא יקרה" ולכן אנו לא בוכים ולא מפחדים לא מיום הכיפורים, לא מהדין ולא מהדיין. אילו היינו מפחדים מהקב"ה כשם שפוחד אדם המעביר במכס מכשיר טלפון שקנה בחו"ל, אילו פחדנו מעבירה כפי שאנו חסים על חיינו- אין ספק שדרגתנו הרוחנית הייתה גבוהה הרבה יותר.
מסופר על הרב ניסים יגן זצ"ל שנזדמן פעם לאחת משכונות העוני באשקלון עקב סמינר שנערך שם. בדרכו לסמינר, כשהוא מלווה באחד מבניו, עבר בין בתים נטושים שקירותיהם ממש מטים לנפול. הם ממש חששו בכל רגע מן הפסיעה הבאה. לפתע, כמו משום מקום, הופיעו 2 כלבים ענקיים. הרב ובנו עמדו מסומרים למקומותיהם כשהם לא מעיזים להניע אף איבר. ר' ניסים סיפר שזמן רב לא נשכח ממנו עוצמת הפחד, הם החלו למלמל פסוקי תהילים ולבקש מהשם יתברך שיסלק את הכלבים מדרכם. ואכן, בחסדי ה', פנו הכלבים לסמטה אחרת. זמן מה לאחר שנרגעו והתעשתו החל ר' ניסים לבכות והסביר לבנו המתפלא את סיבת בכיו לאחר שנחלצו מהסכנה: "בוכה אני על כך שאיני פוחד מהקב"ה כפי שאני פוחד מהכלבים…!"
בעולם מתרחשים מקרים שונים ורבים המצביעים בבירור ע"כ שהרכבת האחרונה עומדת לעזוב את הרציף. מקרים אלו הם הקריאות האחרונות המופנות אלינו, לכל אחד ואחת, ותובעות מאיתנו לנצל את ההזדמנות ולשוב בתשובה עכשיו- בטרם יהא מאוחר. רק מה- לא לכל אחד יש את הזכות. לא כל אחד מבחין במאורעות כקריאה להתעורר, כבת –קול המפצירה בו.
הרמב"ם כותב שהעונש הקשה ביותר בו מעניש הקב"ה אדם הינו מניעת הזכות לחזור בתשובה, ירחם ה'. למה הדבר דומה? לאם המענישה את בנה בהשלכתו מן הבית ומפקירתו לרחוב, כעבדים ושפחות.
מסופר על זוג שהבעל רצה לחזור בתשובה אך אשתו אפילו לא הסכימה לשמוע על כך. הוא לא ידע מה לעשות ואף שקל גירושין, אך נמנע מכך עקב הנזק שעלול להיגרם לילדיו. לבסוף שכנע את אשתו בדבר אחד. לבוא עמו אל גדול הדור דאז- הסטייפלר זצ"ל. הסטייפלר אמר לאישה משפט אחד בלבד: "דעי לך זו ההזדמנות האחרונה שלך! אם לא תנצלי הזדמנות זו- החמצת את הרכבת האחרונה לפני הסוף! לפני סוף העולם וימות המשיח". הסוף קרוב בהרבה ממה שאנו חושבים ואין ספק שעל כל בר דעת לקפוץ ולתפוס את הרכבת אך כפי שאמרנו- בשביל לזכות לשוב בתשובה- צריך זכויות!
נאמר הנביא מיכה (ז', ט"ו):
"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"
הקב"ה מבטיח שלפני בוא משיח יהיו ניסים גלויים ונפלאות כיציאת מצרים.
כזכור, ביציאת מצרים לפני יותר משלושת אלפים שנה- לא כל בנ"י יצאו ממצרים. רבים מתו עם המצרים ולא זכו לראות את הגאולה בעיניהם: "ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף, וחמושים על בני ישראל מארץ מצרים" (שמות י"ג, י"ח) ומפרש רש"י לפי חז"ל: "חמושים- מחומשים. אחד מחמישה יצאו וד' חלקים מתו בשלושת ימי האפילה" (מכת חושך). 80% מבנ"י מתו! הם מתו במכת חושך ע"מ שהמצרים לא יראו במיתתם ובאובדן עמ"י. בימי האפלה גם הספיקו לקבור את כל אלה שלא היו ראויים להיגאל, ה' ירחם…
אדם יכול לראות ניסים ונפלאות- אצטגניני פרעה אמרו: "אצבע אלוקים היא", פרעה עצמו הכריז: "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", כולם היו עדים למכות דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה וחושך- ובכל זאת נשארו עקשנים ואטומי לב. עד כדי כך ש- 80% לא ראויים היו להיגאל!
ומה אנו מתפלאים עליהם? עלינו להתבונן בעצמנו… האם בדורנו אין מספיק תופעות? אין אנו נתקלים ביהודים שעל אף שמקבלים מכה אחר מכה, תזכורת אחר תזכורת, לבם עדיין אטום!
בזוהר הקדוש כתוב שכשם שביציאת מצרים היו שלושה ימי חושך בהם מתו רשעי ישראל, בביאת משיח צדקנו מהרה- יהיו 15 ימי חושך בהם יומתו הרשעים שלא ראויים לגאולה. ולכן צריך לבכות, להתעורר ולעורר כל יהודי. לנסות להציל את כולם. הקב"ה מנסה לעורר אותנו, כל אחד ברמתו האישית. לפעמים נגזרות גזירות על האדם- שימות, פגע באשתו, בילדיו, פרנסתו, בריאותו ר"ל, מה עושה הקב"ה? מזהיר בצרות וייסורים. מאבד, חולה, מפסיד- הכל ברחמי ה', שיתעורר! אם מתעורר מתרדמתו וצועק אל ה'- ה' מרחם, סולח ומבטל את הגזירה. הצרות הן רק "שעון מעורר"…
אם כן- למה לנו לחכות לצרות ולאסונות? כדאי לנו להתעורר מעצמנו בטרם יאלצו לעורר אותנו מהשמים.
דור שכולו…
הגמרא במסכת סנהדרין (צ"ח, ע"א) כותבת: "אמר רבי יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב". ותמוה הדבר- האם המשיח יבוא בדור בו כולם צדיקים גמורים? לא יתכן… אם יחכה לדור שכזה, ספק אם נזכה לו. אלא מה? יבוא בדור שכולם רשעים? גם כן בלתי אפשרי שהרי בכל דור ישנם ל"ו צדיקים עליהם העולם קיים. לא יתכן דור בו אין אף צדיק לרפואה.
אלא- משיח יבוא בדור בו כל אחד יהא מוגדר או כצדיק או כרשע. או עגיל וקוקו או "איש תם יושב אוהלים". לא יהיו יהודים של "חצי- חצי", אמצע הדרך, מסורתיים. יהודים רבים טוענים שהם שומרים את מה שהם יכולים ולמעשה כוונתם- שומרים את מה שנוח להם… התורה היא לא כיסא נוח! היא לא אמורה להיות נוחה והכתוב בה מחייב כל אחד ואחת מאיתנו. אחרים טוענים שהם "בעלי לב טוב", אך אדם בעל לב טוב שאינו עושה עם ליבו מאומה- ליבו לא שווה דבר!
פעם שאל יהודי את בעל ה"נודע ביהודה" מהי הדרך הנכונה לכפר על חטאיו. הוא קיבל תשובה ארוכה מה עליו לעשות אבל ה"נודע ביהודה" הדגיש שהעיקר הוא- תשובה. צום וייסורים אינם תשובה. הם מסייעים כי אז הלב כנוע יותר. אך אדם שלא מתעורר- מה ערך יש לצום? גם התפילות ותקיעות השופר מטרתם לעורר את לב האדם. אך אם לא התעורר- עמלו לשווא.
אנו צמים, מתפללים, קמים לסליחות- אך ממשיכים בסורנו. מדברים לשון הרע, מלבינים פנים, נכנעים לתאוות. איזה ערך יש לצום? התועלת באה רק כשהצום, התפילה, הסליחות והתקיעות באים עם תשובה. עניין זה דומה לאבקת אנטיביוטיקה. החולה עלול למות רק מהסבל הכרוך בבליעת האבקה. מה גם שהאבקה לא נספגת היטב בגוף. מה עושים בבית המרקחת? מוהלים את האבקה בסירופ ממותק והבקבוק שמקבל החולה מכיל ברובו מרקחת שתפקידה לסייע בבליעת התרופה. התרופה עצמה מהווה כמיליליטר אחד. לכן כתוב על הבקבוקון: "נא לנער היטב לפני השימוש"- שנשתה גם את התרופה ולא את הסירופ שמעל. הצום, התקיעות והתפילות הם בבחינת המים המצורפים לתרופה. את כל אלה צריך "לערבב" היטב בתרופה- תשובה. רק כך "נבריא" ונצא זכאים ביום הדין. אם נשתה רק את הסירופ והסוכר בלי לערבב, נפסיד את העיקר. לא לקחת את הטפל (סליחות, תקיעות) ולהפוך לעיקר.
לצום ולהתפלל ואח"כ לשוב לדרך סרה זו דרכם של חסרי הדעת שחושבים "סלחו לי, כעת אפשר להתחיל מחדש". וזו הסתת היצר הרע- עברתם את ימי הדין, כעת יש דף חלק…
אחים יקרים, זה הזמן! עלינו לעצור עכשיו, להקדיש תשומת לב, להתמקד בעיקר, לקבל עול מלכות שמים באהבה ולבקש מבורא העולם, אבינו הרחמן שבשמיים שישלח לנו מהרה את משיח צדקנו שיגאלנו גאולת עולמים!
מענייני הפרשה:
"ולא תקים לך מצבה אשר שנא אלוקיך" (ט"ז, כ"ב)
כתוב בפרקי אבות: "העולם הזה דומה כפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין"- על האדם לדעת תמיד כי העולם הזה אינו אלא חולף ועליו לעשות כל ענייני העולם וכל צרכי הגוף רק כהכנה לעבודת הבורא יתברך, לעולם הבא. הנאות העולם הזה נקראות "לך", לכן אמרה התורה: "לא תקים לך מצבה" אל תהפוך את הנאות העולם הזה למצבה- דבר יציב וקיים, עיקר- אלא רק כהכנה לעולם הבא".
(קדושת לוי)
"לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (י"ז, י"א)
רש"י: אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין וכל שכן כשאומר לך על ימין- ימין ועל שמאל- שמאל.
מפרש הרמב"ם: פשוטם של דברי רש"י הוא שאפילו אם נדמה לך על דברי רב שטועה, אומר על ימין שמאל ועל שמאל ימין- חייב אתה לשמוע בקולו. כל שכן כשאתה טועה ואין הדבר כפי שנראה לך והרב צודק ואומר על ימין- ימין ועל שמאל- שמאל. ועלינו לדעת שדברי חכמים הם תמיד האמת ורק נדמה לנו שהפוכים. שכלנו, הרחוק ממדרגתם והילוך מחשבתם שפועל לפי דעת תורתנו הקדושה רק חושב שהם הטועים…
(מעיינה של תורה)
"כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ה' אלוקיך עימך" (כ', א')
משל למלך אחד, שהכריז מלחמה על אויבו משכבר הימים. גייס המלך את צבאו הכין תכסיס מלחמה ויצא לשדה הקרב. למרבה הכעס- ערקו חיילים רבים מצבאו ועברו למחנה האויב. נתכעס המלך והבין שעליו לוותר על המלחמה. כל הזמן עמד מולו האויב, אומנם בעל צבא רב, אך יכול היה לו בטכסיסי מלחמה ועלילות גבורה. אך כעת, כשבגדו בו חייליו ועברו ממחנהו למחנה האויב אינו יכול להשתמש בטכסיסי הקרב, כי הבוגדים יגלו הכל ליריב.
והנמשל- הכתוב מלמד את האדם לבל ירפה ממלחמת היצר- "כי תצא למלחמה על אויבך"- זהו היצר הרע "וראית סוס ורכב עם רב"- ליצר הרע "סוסים ורכבים", טכסיסים רבים שנבראו- "ממך"- ממעשיך הרעים. מעודד הכתוב: "לא תירא מהם כי ה' אלוקיך עימך" ויעזור לך במלחמתך כי "הבא לטהר מסייעין בידו".