פרשת בא

 אתה לא יכול לעזוב אותו!
"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה" (י', א')
נשאלת השאלה: מדוע אמר לו "בא אל פרעה", לך אל פרעה היה לו לומר?
תשובה: מכיוון שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו, לא ניתן ללכת ממנו אלא רק ללכת איתו ולכן אמר למשה "בא אל פרעה", דהיינו בא איתי, יחד נלך אליו…
הפה והעין של פרעה
ועוד פירוש נחמד ומתוק על המילים (בא אל פרעה): רמזה כאן התורה על מכת ארבה וכיצד?
אם אותיות "בא" יבואו בתוך אותיות "פרעה" כמו שאומר המשך הפסוק "למען שתי אתתי אלה בקרבו", דהיינו שתי אותיות אלה: ב' ו- א' יבואו בקרבו של פרעה נקבל את מכת ארבה: אות א' תבוא במקום הפ' של פרעה ואות ב' תבוא במקום הע' של פרעה נקבל ארבה!
פרעה
פרעה
מה שינסה פרעה להכניס לפה פ יהיה ארבה
ומה שפרעה יראה בעין ע סביבו יהיה ארבה.

הבגד השווה מיליונים
"ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות" (י"ב, ל"ה)
אומר רש"י: "ושמלות, אף הן היו חשובות להם מן הכסף ומן הזהב, והמאוחר בפסוק חשוב".
ותמוה הדבר מאוד כיצד יתכן לומר שהשמלות חשובות יותר מכסף וזהב? והרי כל בר דעת יודע שההיפך הוא הנכון?
כאן המקום לציין שבמכת חושך (אשר פגעה אך ורק במצרים) היה לבני ישראל אור במושבותם (ארץ גושן) ולא רק בגושן אלא בכל מקום אשר היו הולכים ישראל הולך היה האור לפניהם וכאשר היו ישראל נכנסים לבתי המצרים היה מתמלא הבית אור מיוחד, אור הגנוז אשר דרכו יכלו ישראל לראות היכן מסתירים המצרים את אוצרותיהם. וידוע הדבר שבזכות אותה מכה נתעשרו עושר רב. ע"כ.
ונחזור לענייננו. נכון שזהב וכסף הם דבר מאוד חשוב ויקר אך בכדי לקחת כמויות גדולות יש צורך במקום אכסון וללא מקום כזה אין לכך כל ערך שהרי כמה כבר יכול לסחוב אדם בידו?
ולכן ללא אותן שמלות אשר בהן צררו ישראל את כל הכסף והזהב, כמו שנאמר: "משארותיהם צרורות בשמלותן", לא היה לכך כל ערך. שהרי אם אין היכן להניח (אם אין כלי קיבול) אין אפשרות לקחת. ולכן חשיבות הבגד היא גדולה יותר!!!
כדוגמת בור בלי תחתית
והדברים ידועים!

הרפואה שבמכה
"ולמען תספר באזני בנך ובן בנך…" (י', ב')
על מה לספר- על עשר המכות!
ומֶה היתה מטרת המכות?
אם כדי לנקום בפרעה ועמו די היה במכה אחת בלבד כדי לאבדם.
אלא וודאי היתה מטרה נשגבה יותר! והיא להשיב האמונה לעם ישראל ולהכשירם לקבל את התורה.
ונשאלת השאלה: וכי בשביל שיספרו ישראל לבניהם על האותות והמופתים שעשה ה' במצרים וע"י זה יאמינו בה', מותר להביא עשר מכות על המצרים?
לכאורה אכזריות לשמה?
ונסביר הדברים על פי משל:
מעשה באדם אחד ששכר מינקת להניק את בנו. כעבור זמן מה חלה הבן במחלה אנושה.
הוזמן רופא אשר בדק אותו וקבע לו מספר תרופות אשר אם ישתה אותן וודאי יבריא, אך תרופות אלה מרות היו כלענה והילד סרב בתוקף לשתות אותן.
חזר האב לרופא ושאל עצה מה לעשות?
אמר הרופא אם תשתה המינקת תרופות אלו והילד יינק ממנה אזי הוא יתרפא. שמח האב על העצה פנה למינקת ובקש ממנה לשתות את התרופות, אך היא סירבה בתוקף וטענה שאינה חולה וכו'…
האב מרוב צער פנה לבית המשפט ותבע אותה לדין.
בבית המשפט התברר שהמינקת אשמה והיא זו שהדביקה את התינוק באותה מחלה ולכן חייבו אותה בדין לשתות התרופות בעל כורחה וע"י כך להביא להחלמתו של הבן.
והנמשל:
המצרים אשר עליהם נאמר: "וירעו אותנו המצרים" הם שגרמו ע"י מעשיהם לאיבוד האמונה אצל בנ"י ולכן מכיוון שהם הגורם- עליהם לשאת באחריות ולקבל את המכות כדי שתחזור האמונה לבנ"י. ואכן כך קרה ומיד אחר שקבלו את המכות נאמר: "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים" (עד אז לא ראו מחמת חסרון האמונה) ולכן "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".
ועוד בעניין המכות
עשרת המכות באות כנגד עצות היצר הרע בעבודת ה'!
והרי לפניכם מתחבולות היצר:
התורה נמשלה למים כמו שנאמר: "אוי כל צמא לכו למים" ואין מים אלא תורה. וכיצד יפגום היצר בחשקו של אדם הרוצה לעסוק בתורה?
מראה לו היצר את המים כ"דם".
ואם עובר האדם על המכשול הראשון שמציב בפניו היצר וכבר נכנס לבית המדרש על מנת ללמוד שולח לו היצר את ה"צפרדע", היינו את אותם הפטפטנים אשר מדברים דברי סרק והבלים ומקרקרים כצפרדעים.
ולבסוף לאחר שיכלה זמנו בדיבורים ומתחיל להשתעמם ממציא לו היצר כל מיני טרדת כדוגמת ה"כינים" וכך טורדו ומערבב "ערוב" את דעתו ומפסיק לבוא לבית מדרש בתירוצים מתירוצים שונים. עסוק אני ב"דבר" בדברים אשר מונעים ממני לבוא וללמוד וכאשר מקבל שיחת טלפון מרבו השואלו לשלומו ומנסה לברר להיכן נעלמו עקבותיו עונה לו: "שחין" יש לי. היינו חולה אני ואיני מסוגל ללמוד במצבי… עוברים להם הימים שהרי לכל מחלה יש סוף ושוב שיחת טלפון שואל רבו לשלומו ומדוע אינו מראה פניו, על כך משיבו: "ברד" בחוץ. היינו בגלל מזג האויר איני יכול לבוא. כך אורב לו היצר "ארבה" בכל פינה מפינות חייו ומחשיך "חושך" את עיניו ואינו מניחו להתבונן לרגע במהות האמיתית וכן על זו הדרך עד אשר חוטף הוא מכת מוות זוהי מכת "בכורות" ומגיע לסוף ימיו כשידו על התחתונה.
ולכן כל חכם לב בתחבולות יעשה מלחמה!
סוד ההצלחה!
"ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" (י"א, ז')
מעשה בסוחר יהודי שנכנס אצל ר' מאיר מפרימישלאן והתאונן לפניו על חוסר הצלחתו בעסקיו: "למרות כל התחכמויותיי ותחבולותיי אין ההצלחה מאירה לי פנים. מה עלי לעשות?"
ענה לו ר' מאיר: "ולכל בני ישראל- לא יחרץ"- ליהודי, בן ישראל אין צורך להיות חרוץ או פקח על מנת להצליח אלא "כלב לשונו". צריך היהודי שיהיו פיו וליבו שווים ואז מובטח הוא שיצליח בכל אשר יפנה.
שיעור לנגר המתחיל
"כל בן נכר לא יאכל בו" (י"ב, מ"ג)
ומפרש התרגום:"בן נכר"- כל בר ישראל דאשתמד.
הפירוש של "בן נכר" עפ"י התרגום: יהודי שהשתמד.
ומנין לתרגום שהכוונה במילים "בן נכר" לבן ישראל שהשתמד? והרי כתוב במפורש "בן נכר" דהיינו גוי של ממש?
אלא מלשון הפסוק גופה ההוכחה: שאם באמת היתה הכוונה לגוי של ממש היה לו לומר: "כל בן נכר לא תאכיל", זה אחד, ועוד תורתנו לא ניתנה לגויים ולכן לא יתכן הדבר שהכוונה לבן נכר גוי.
ולכן המסקנה: שמדובר כאן על בן ישראל שהשתמד שאסור באכילת קרבן הפסח!
ראו כמה חמורים הדברים עד כדי כך שיש לו דין של גוי ממש!!!
ובאמת מדוע נאסר על המושמד לאכול קרבן פסח, ואילו דברים אחרים יכול הוא להשתתף כדוגמת תפילות יום הכיפורים, צומות ותעניות?
אלא שכאשר אדם כזה (משומד) רוצה להשתתף עמנו בצום ותענית מעיד הדבר על כוונות טובות ורציניות לשוב בתשובה. ולכן עלינו לקרבו. אך אם כל רצונו רק להשתתף בשמחות, כדוגמת: קרבן הפסח, אך לא בצומות ותעניות- זה לא בשבילו- זה רק לכם, אזי אין לנו כל חפץ בו!
ולצערנו רואים אנו אנשים אשר מה שמתאים להם לוקחים וקוראים לעצמם מסור-תיים. מתאים להם פורים, מתאים להם חנוכה, סביבונים, סופגניות וכו'.. ל"ג בעומר, על האש מדורות, הילולות וכו'… אך לצום, להתפלל זה לא בשבילם. הם הרי מסורתיים- חותכים עם מסור מה שרוצים…
אלה אסורים באכילת קרבן פסח!
מבהיל!
ילד חכם
"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר" (י"ג, ח')
מטרת ההגדה לגרום לילד לשאול וע"י כן לענות לו ולקיים את המצווה של "והגדת לבנך". וכן עניין ההמחשה: מצה זו… מרור זה…
הגמרא בפסחים (דף קט"ז) אומרת שאם אין לו בן או אישה הוא שואל לעצמו ואפילו שני תלמידי חכמים שואלין זה לזה.
וקשה מדוע נתנו נוסח שווה לילד וחכם?
תשובה: כדי שהילד יגדל וכדי שהחכם יחכים חייב הוא לשאול (לא הביישן למד). ולכן מי שרוצה להחכים שישאל ולא יתבייש!
בדיחת השבוע
שאלו את פרעה: תגיד פרעה איך היו המכות?
ענה פרעה: 10

נכתב ע"י ליאור אהרון הי"ו
לרפואת אייל בן יפה הי"ו
לעילוי נשמת:

עובדיה בן מנקושה

נזימה בת שרה

אברהם (אלברט) בן מסעודה

מרים קלמנטין בת רחל

גבריאל בן לטיפה (יהודית)

שמעון בן פרחה

ולעילוי נשמת סבתנו היקרה אסתר בת פרחה שנפטרה בי"ב כסלו תש"ע

לעילוי נשמת רונן בן רבקה ז"ל- בנו של חברי היקר