אנשים מדברים…
"נח איש צדיק תמים היה בדורותיו". מפרש רש"י: "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח… ויש שדורשים אותו לגנאי".
רש"י בא ללמדנו ששום אדם, אפילו גדול הדור, אינו מחוסן מפני חיצי לשונם של בני אדם. על כן אין להתחשב תמיד במה שהבריות אומרות. כבר ראינו בנח, שהתורה מעידה עליו כי הוא צדיק ותמים, ובכל זאת נמצאו מי שדרשוהו לגנאי.
נח לאכול בשר
"ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל והיה לך ולהם לאכלה" (ו', כ"א)
אומר הרמב"ן דבר נפלא: עד נח אסור היה לבני אדם לאכול בעלי חיים ואילו לנח הותר הדבר- משום שנוח הרי החיה אותם בתיבה והיו לו אסירי תודה בעד קיומם, וממילא מותר היה לו להשתמש בהם לאכילה.
זה שמרמז הפסוק: "ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל" ע"י זה שאתה לוקח אותם עכשיו לתיבה, הם נעשים ראויים ומותרים לאכילה על ידך..
כוחה של אמונה!
"ויבוא נח ובניו… אל התיבה מפני מי המבול" (ז', ז')
אומר רש"י: "אף נח מקטני אמונה היה, מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול ולא נכנס לתבה עד שדחקוהו המים".
נשאלת השאלה המתבקשת: כיצד ייתכן לומר על נח אשר עליו אמרה התורה "צדיק תמים" כי לא היה מאמין שלם?
תשובה: כוחה של אמונה הוא שהיא עושה את המקווה למציאות. לפי גודל אמונתו ובטחונו של אדם, הופך הדבר למציאותי. ולפיכך, אע"פ שנח היה מאמין גדול בבורא יתברך, חושש היה להאמין אמונה יתירה בבואו של המבול, פן יגרום על ידי אמונתו למבול שיבוא.
הוא היה איפוא אובד עצות, "מאמין ואינו מאמין"- אף כי היה מאמין, חושש היה להאמין בכך "עד שדחקוהו המים"- עד שראה כי המבול כבר בא ואמונתו אינה עשויה עוד להכריע במאומה.
(אוהב ישראל)
הכל משמים והכל לטובה
אין רע יוצא מן השמים
"ויהי הגשם על הארץ" (ז', י"ב)
רש"י: להלן הוא אומר "ויהי המבול", מה קורה פה- גשם או מבול?
אלא כשהורידן, הורידן ברחמים שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה, וכשלא חזרו היו למבול.
ללמדנו שרע לא יורד מן השמים אלא רק טוב, והכל תלוי באדם, שיכול בעוונותיו להפוך הטוב לרע, שהרי אותם המים יכולים היו להיות גשמי ברכה, אלא משקלקלו "היו" למבול.
וכידוע מהבעל שם טוב שהחוטא בחטאו מהפך הצירוף מ- ענג ל- נגע
ומ- שפע ל- פשע הרי שהרע נוצר כאן למטה ונהפך לבריאה חדשה לפי מעשה האדם.
זכר צדיק לברכה
"ויזכר אלקים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו" (ח', א')
כיצד זה נזכרים בנשימה אחת צדיק עם חיות ובהמות?
אלא כמו שנאמר: זכר צדיק לברכה- כאשר זוכר השם יתברך את הצדיק לברכו ולהושיעו, זוכים לברכה וישועה גם האנשים הפשוטים, העומדים בדרגה נחותה ופחותה ובמדרגה אחת עם חיות ובהמות, ולמה? משום "אשר אתו"- משום שהם מחוברים לצדיק ונכנעים לפניו, ולכן זוכים אף הם בברכה עימו.
מיהם ראשי ההרים הטובים ביותר?
"בעשירי בחדש באחד לחדש נראו ראשי ההרים" (ח', ה')
האבות קרויים "הרים" כפי שאמרו חכמינו: "הרים- אלה האבות".
כשהתורה מזכירה את האבות, פעמים אברהם מוזכר ראשון, ופעמים- יעקב, כפי שנאמר: "וזכרתי את בריתי יעקב ואת בריתי יצחק ואת בריתי אברהם" (ויקרא כ"ו, מ"ב), ואילו יצחק לעולם אינו מוזכר ראשון מכיוון שמידתו היא מידת דין.
וזה שמרמז הפסוק: "בעשירי"- ביום הכיפורים החל ביום העשירי לחודש, ו"באחד לחודש"- בראש השנה החל באחד לחודש- נראו "ראשי ההרים"- נראים לפני השם יתברך רק ראשי האבות, אברהם ויעקב, שמידתם היא מידת החסד, ולא נראית מידת הדין של יצחק…
(קול שמחה)
"וישלח את העורב וגו'.." (ח', ז')
ר' יודן בשם ר' יהודה בר' סימן התחיל משיבו תשובות.
א"ל: 'מכל בהמה חיה ועוף שיש כאן אין אתה משלח אלא לי?'
א"ל: 'מה צורך לעולם בך? לא לאכילה לא לקרבן'
א"ל הקב"ה: 'קבלו, שעתיד העולם להצטרך לו'
א"ל: 'אימתי?'
א"ל: 'עד יבשת המים מעל הארץ, עתיד צדיק אחד לעמוד ולייבש את העולם, ואני מצריכו להם'
הה"ד: 'והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבוקר, ולחם ובשר בערב'
(מדרש רבה פ', ל"ג)
ומילת יבשת רמז לתשבי
שזהו כידוע אליהו הנביא, אליהו התשבי
בלי טובות
"והנה עלה זית טרף בפיה" (ח, י"א)
השבוע נלמד מ"המורה יונה"
אמרה היונה: "מוטב יהיו מזונותיי מרים כזית בידי הקדוש ברוך הוא, ולא מתוקים כדבש בידי בשר ודם".
יותר מאושר ושמח אדם החי בעוני ומחסור, אך יודע שזה מידיו של הקדוש ברוך הוא וכל ייסוריו ועוניו זה לכפרת עוונותיו ולטובתו בזה ובבא, מאדם שחי בעושר וכבוד אבל מבשר ודם, כלומר, מחשיב ומייחס את עושרו לכוחי ועוצם ידי חס ושלום, שזה האדם חי כל ימיו בקנאה וכעס, שנאה וגאוה וכל המידות הרעות, וודאי עדיף ממנו אדם שמזונותיו מרים אבל מהקב"ה, כלומר מאמין שזה מהקב"ה ולטובתו.
משל:
בן חכם ישמח אב
"ויברך אלוקים… ויאמר להם פרו ורבו…" (ט', א')
ונסביר משל נחמד על ענין "בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו" (משלי י', א').
והענין הוא: כאשר הבן חכם אזי גדולה שמחת האב. וכשהבן טיפש- גדול צער האם.
ומדוע?
כי האב חייב במצוות פריה ורביה, ולכן גם אם הבן טיפש, היה זה מחובת האב, וודאי שאם הבן חכם אזי האב שמח מאד.
לא כן האם. היא אינה חייבת במצווה, ולכן אם גידלה בן טיפש, צערה גדול, כי הרי מצווה לא הייתה לה, וגם טיפש הוא- ולמה עמלה?
ונסביר על פי משל:
במדינה אחת קומוניסטית הקימה הממשלה שוק חדש.
למען הראות גודל הצלחת השוק, חייבו את כל האזרחים תושבי הסביבה הקרובים לעיר השוק, לבוא ולקנות בשוק.
בין אם הם רוצים ובין אם לא, בין שזקוקים לסחורות ובין אם לא- אין זה משנה כלום! חייבים כולם לבוא אל השוק למכור ולקנות, כדי שכל התיירים יראו ויכתבו בכל רחבי העולם על גודל הצלחת המדינות הקומוניסטיות.
והנה באו כל התושבים, כפי שנצטוו, בהמוניהם, נסעו ברכבות ובמכוניות, ובדרך הצטרפו אליהם אזרחים מערים רחוקות.
כולם- מגמתם לערוך מסחר בשוק, שהרי במקום שיש קהל כה גדול, ודאי אפשר להרוויח פרוטה יפה.
ועתה נתבונן נא בתוצאות היריד:
אם היתה הצלחה ליריד, והיו רווחים, הרי התושבים המקומיים שמחים מאד, כי הם הרי ממילא היו מוכרחים לבוא לשוק על פי הגזירה, ובשבילם ההצלחה היא רווח נקי.
לעומת זאת אם היה יריד גרוע, ונגרמו הפסדים, לא הצטערו כל כך התושבים המקומיים, כי הרי בין כה וכה היו חייבים לבוא, וגם הוצאות הדרך לא הוציאו, כי הרי קרובים הם ליריד.
לא כן התושבים הרחוקים, שהצטרפו בדרך כדי לעשות מסחר:
אם יהא יריד מוצלח, הרי היו להם הוצאות הדרך, אבל אם היריד היה גרוע, צערם רב מאוד, כי בעצם אף אחד לא הכריח אותם לבוא.
הנמשל:
כפי שהסברנו: "בן חכם ישמח אב"- כי האב חייב בגידול בנו בכל מקרה, ואם הבן חכם, אזי השמחה גדולה.
"ובן כסיל תוגת אמו"- כי היא לא חייבת בכלום, ואם כן מדוע סבלה צער ההריון, צער הלידה, ולבסוף צער גידולו?
נמצא הבן שכולם מחפשים!!
"אלה תולדות נח נח איש צדיק.."
רש"י: "תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים"
כאשר שואלים אדם: 'למה אתה עובד שעות נוספות, עמל ויגע?'
הוא עונה: 'זה בשביל הילד שיגדל ויהיה יהודי טוב ובן תורה'
וכאשר הבן הנ"ל גדל ומתבגר, שוב אינו נותן את הדעת על עצמו וטוען אף הוא כי כל עמלו אינו אלא בשביל בנו.
מעניין ,אם כן, מי הוא אותו הבן עבורו טורחים כולם?
תשובה לכך מוצאים אנו בפרשתנו:
"אלה תולדות נח, נח.."
נח לא הזניח את עצמו, כדי לפעול רק בשביל בניו, אלא ראה אף את עצמו כבן ושקד על עליית עצמו.
הוא הוא הבן שכולם מחפשים.
הוא הוא הבן הראוי לשמו אשר הבין כי גם עליו מוטלת החובה לעבוד את האלוקים.
היזהר בלשונך!!!
צורת הדיבור מלמדת על האדם!
"מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה.." (ז', ח')
אומרת הגמרא במסכת "פסחים": "לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו.
שנאמר: 'מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה'.."
תורתנו הקדושה- המדקדקת על כל קוצו של יו"ד- האריכה לכתוב את המילים אשר איננה טהורה שיש בהן 13 אותיות, במקום לקצר ולומר הטמאה שיש בה רק 5 אותיות. ייתור זה של 8 אותיות, בא ללמדנו לדעת הגמרא שיש להימנע מלהוציא דבר מגונה מהפה.
ועוד מספרת שם הגמרא על שני תלמידים של הלל (ולפי גירסה אחרת- של ר' יוחנן) "חד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה, וחד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה".
(כלומר, שניהם אמרו את אותו הדבר, אלא שהאחד מהם נמנע מלהשתמש במלה טומאה).
אמר: "מובטח אני בזה שמורה הוראה בישראל ולא עברו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל".
ועוד מסופר שם על הנהו תלתא כהני חד אמר "הגיעני כזנב הלטאה", בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול.
רואים אנו מהגמרא שצורת הדיבור מלמדת על האדם הנזהר שלא להוציא מפיו דבר מגונה ואפילו אם אין זו אלא מלה כגון 'טומאה' שמצד עצמה אין בה ניבול פה, מעיד הדבר עליו כי עתיד הוא להיות מורה הוראה בישראל, כיוון שדיבור בלשון נקייה מעיד על הטוהר הפנימי של האדם.
ואילו המשתמש בלשון שאינה נקייה, אומר הדבר דרשני!- יש לחשוש על פנימיותו, כפי שנתברר אצל אותו כהן הנ"ל שנמצא בו פסול.
נכתב ע"י ליאור אהרון הי"ו